... / זוגיות / אהבה עצמית / התאהבות - מהי אהבה? איך לאהוב? איך להתאהב? איך ליצור אהבה? ובו יתבאר, העניין של האהבה באופן כללי. מהי אהבה? איך נוצרת אהבה? מה גורם ... תהיה אהבה? ועוד. ומי שיתבונן יראה, שיש בעולם, שני סוגים של אהבה. והסוג הראשון, הוא אהבה עצמית של האדם לעצמו. והסוג השני של אהבה, הוא אהבה לזולת. דהיינו, שהאדם אוהב דבר כלשהו, שהוא אינו הוא עצמו. והאהבה, כאשר היא ממש טובה וחזקה, ... לזולתו, חווה, שזולתו והוא זאת ישות אחת ממש וכיו"ב. אבל בעקרון, אהבה יכולה להיות, או אהבה עצמית לעצמך, או אהבה חיצונית לדבר אחר שהוא אינו אתה. ומי שיתבונן היטב יראה, כי האהבה החשובה יותר לאדם, זאת האהבה העצמית שלו לעצמו. והאהבה החיצונית של האדם, תלויה באהבה העצמית של האדם לעצמו. כי עובדה קיימת היא, שהאדם הוא אגואיסט, ושהוא עושה את הכל למען טובתו העצמית. והאדם אוהב באהבה חיצונית, את כל מה שגורם לו להרגיש טוב עם עצמו, ולאהוב את עצמו באהבה עצמית. וגם אם נראה לפעמים שהאדם אוהב איזה דבר, שהוא גורם לאדם, לא לאהוב את עצמו באהבה עצמית, הרי שמצד האמת, גם אם נראה שהאדם פחות אוהב את עצמו, בגלל הדבר החיצוני לו שאותו הוא אוהב, הרי שבסופו של דבר, האדם אוהב את עצמו, כאשר הוא אוהב את אותו הדבר החיצוני, יותר מאשר אם הוא לא היה אוהב את אותו הדבר החיצוני. כך שהאהבה החיצונית של האדם, שהוא אוהב דבר ... האדם יכול לאהוב או לשנוא איזה דבר, רק לפי מילוי הרצון העצמי שלו. והרעיון הוא, שהאהבה העצמית של האדם לעצמו, או האהבה לזולת שהאדם אוהב בזוגיות שלו וכיו"ב, הכל תלוי במילוי הרצון של האדם. ואם האדם חושב שהוא עצמו עושה לעצמו טוב, אז הוא אוהב את עצמו. ואם האדם חווה שביעות רצון מעצמו, דהיינו, שהאדם מרוצה מעצמו, וחווה שהוא עצמו, ממלא את הרצון שלו עצמו, אז ממילא יש לאדם אהבה עצמית כלפי עצמו. ואם האדם חווה חוסר שביעות רצון מעצמו, דהיינו, שהאדם חווה שהוא עצמו לא ממלא את רצונו העצמי, על ידי זה האדם חווה חוסר אהבה עצמית, שלו כלפי עצמו. וכיו"ב ממש לגבי אהבה זוגית וכיו"ב. שהאדם אוהב את הזוגיות שלו, כפי כמה שהיא ממלאת אצלו את הרצון העצמי שלו. והאדם בסופו ... נוצרת אהבה יותר חזקה. וכמובן, שהכל רלוונטי גם לגבי האדם עצמו מול עצמו. שמי שרוצה לאהוב את עצמו, עליו לברר מה באמת הוא רוצה ולהשיג את מה שהוא באמת רוצה. כי לפעמים האדם משיג את מה שהוא חושב שהוא רוצה, ועדיין הוא לא אוהב את עצמו. וזה משום, שהוא לא באמת ממלא את הרצון האמיתי שלו עצמו. ומי שרוצה לאהוב את עצמו, עליו לחפש את מה שהוא באמת רוצה, ולמלא את רצונו האמיתי כמה שיותר. ואז ממילא האדם יאהב את עצמו באמת באהבה אמיתית. ...

אהבה עצמית, קבלה עצמית, שנאה עצמית, לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, לשנוא את עצמך ובו יתבאר העניין של אהבה עצמית / קבלה עצמית / הערכה עצמית / דימוי עצמי / שנאה עצמית ועוד. ואהבה עצמית פירושה, שהאדם אוהב את עצמו. דהיינו, האדם חווה רגש של אהבה, כלפי מה שהוא חושב שזה הוא עצמו. ואהבה עצמית, מורכבת מכמה גורמים. והגורם הראשון, הוא הישות העצמית של האדם, שחווה את הרגש, כלפי עצמה או כלפי כל דבר אחר. הגורם השני, הוא הדבר שאותו אוהבים או לא אוהבים. והגורם השלישי, הוא הרגש שיש, בין הישות שאוהבת לבין הישות שנאהבת. ובמקרה של אהבה עצמית, יש את התודעה שאוהבת או לא אוהבת. ויש את העצמי, דהיינו, הדבר שהאדם חושב שזה הוא עצמו. ויש את הרגש, שנמצא, בין האדם לבין עצמו. ולמה יש הפרדה בין הישות שאוהבת, לבין העצמי שאותו אוהב האדם? משום שלא תמיד אהבה עצמית, היא באמת כלפי ה"אני" האמיתי של האדם, שהוא זה, שאוהב או לא אוהב. כי יכול להיות מצב, שהאדם מזדהה בטעות עם איזה דבר, שזה לא באמת הוא. וכלפיו, הוא חש אהבה או ... חזקה, היא מביאה את האדם למצב, שבו, כאשר הוא אומר "אני", הוא מתכוון בעצם גם לעסק שלו. ואם העסק שלו לא מצליח, אז כאשר האדם לא אוהב את עצמו, אז בעצם הוא לא אוהב את מה שהוא חושב שזה הוא עצמו, דהיינו, העסק שלו. אבל באמת, זה בכלל לא הוא עצמו ממש, אלא רק דבר, שהוא חושב שזה הוא עצמו. או לדוגמא, ... שלו. שכאשר הוא אומר את המילה "אני", הוא מתייחס גם לגוף שלו. שאדם כזה, אם הוא לדוגמא מכוער, אז הוא יכול להגיע למצב, שהוא לא יאהב את עצמו, בגלל שהוא מכוער. אבל באמת, זה לא הוא עצמו ממש מכוער, אלא זה רק הגוף שלו, שהוא כ"כ מזדהה איתו רגשית, עד כדי כך שהוא חושב שזה הוא עצמו מכוער. והרעיון הוא, שאהבה עצמית או חוסר אהבה עצמית, היא לא בהכרח כלפי מי שהאדם באמת, וכלפי ה"אני" האמיתי של האדם. אלא היא גם כלפי מי שהאדם חושב שזה הוא עצמו. ואם לדוגמא האדם פתאום יגיע להארה רוחנית ולהבנה, שהגוף שלו זה לא הוא עצמו, אז ממילא האהבה העצמית של האדם, כבר לא תהיה תלויה בגוף שלו וכיו"ב. או לדוגמא, אדם שרואה איזה דבר בעולם, שנראה לו שזה דבר רע. והאדם חושב, שהוא הסיבה לכך שהדבר הרע הזה קרה. דהיינו, חושב שבגלל טעות שלו, הדבר הזה קרה. שאדם כזה, יכול בגלל זה, לא לאהוב את עצמו. אבל מאוד יכול להיות, שהדבר הזה, הוא בכלל לא רע. ויכול גם להיות, שגם אם הוא רע, הרי שלא האדם עצמו אשם בכך. והאדם שבטעות מאשים את עצמו וחווה רגשות אשמה כלפי עצמו, הוא לא אוהב את עצמו. למרות שבאמת, זה בכלל לא רלוונטי אליו, הדבר הרע שאותו הוא רואה. כך, שכאשר מתבוננים על הנושא של אהבה עצמית, אז ראשית כל יש להבין, כיצד האדם מגדיר את עצמו, ואיזה דברים האדם מייחס לעצמו. דהיינו, עם איזה דברים האדם מזדהה רגשית, ועל מה האדם לוקח אחריות אישית וכולי. והדברים האלו, שהאדם חושב שהם הוא עצמו, כלפיהם האדם חווה אהבה או שנאה וכיו"ב. וכלפיהם יש את עניין הקבלה העצמית והאהבה העצמית. והאהבה העצמית של האדם, החוקיות שלה, לא שונה בשום צורה שהיא, מאהבה כללית של האדם, כלפי כל דבר בעולם. ז"א האדם יאהב את עצמו (דהיינו, את מה שהוא חושב שזה הוא עצמו), או לא יאהב את עצמו, בדיוק מאותן הסיבות, שהוא אוהב או שונא, כל דבר אחר בעולם, שהוא אינו הוא. וכפי שכבר ביארתי, האדם אוהב, כל דבר שגורם לו להרגיש טוב והנאה. ואם הדבר גורם ... להרגיש תחושה של טוב, האדם אוהב אותו. ואם האדם חווה, שדבר כלשהו, גורם לו לחוש רע וחוסר הנאה, אז האדם לא אוהב את אותו הדבר. והאדם אוהב את עצמו או לא אוהב את עצמו, לפי כמה שהוא מרוצה וחווה שביעות רצון, ממה שהוא חושב שזה הוא עצמו. ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי כל אדם בעולם, מזדהה רגשית עם משהו כלשהו. ומי שלא יזדהה ... לרצון של האדם, ביחס לזה יש טוב או רע, וביחס לזה, שייך לאהוב או לשנוא וכולי. וממילא זה אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שתהיה לאדם אהבה עצמית מושלמת בשלמות מוחלטת. וכך גם ממש, אין אפשרות שתהיה לאדם שנאה עצמית וחוסר אהבה עצמית מוחלטת בשלמות. ולמה? כי בכל דבר בעולם, מוכרח שיש בו חיסרון כלשהו ויתרון כלשהו. ולכן, מוכרח, שהאדם תמיד יחווה, גם חיסרון כלשהו וגם יתרון כלשהו, בכל דבר ... משהו בשלמות, וגם אי אפשר לאהוב משהו בשלמות. אלא תמיד יש, גם אהבה וגם חוסר אהבה, כלפי כל דבר בעולם. וכך גם לגבי קבלה עצמית ואהבה עצמית. שאי אפשר בשום פנים ואופן שהיא תהיה מושלמת. כי בכל דבר בעולם, תמיד יש בו חסרונות ויתרונות כלשהם. ומוכרח תמיד, שהאדם גם יאהב את עצמו ברמה כלשהי, וגם ישנא את עצמו ברמה כלשהי. אבל יש גם נקודת מבט נוספת, והיא נקודת המבט האובייקטיבית. שבה, אין שום אהבה או חוסר אהבה ושנאה עצמית. ומי שיתחבר ... דהיינו, מי שיסתכל על עצמו מנקודת מבט אובייקטיבית באמת, דהיינו, נקודת מבט ללא כל שיפוטיות כלשהי, הרי שממילא הוא לא יאהב את עצמו, וגם לא ישנא את עצמו. אלא יחווה כלפי עצמו רגש אחיד, רגש זהה, רגש שאין בו אהבה או שנאה. והאדם סובל מדימוי עצמי נמוך, רק בגלל שיש לו דימוי עצמי גבוה. והאדם ... את עצמו מספיק, רק בגלל שיש לו הערכה עצמית גבוהה מידי. והאדם סובל משנאה עצמית / כעס עצמי / רגשות אשמה וכיו"ב, רק משום שיש לו גם אהבה עצמית / פרגון עצמי / קבלה עצמית וכיו"ב. ולמה? כי כנ"ל, יש שתי נקודות מבט. ומנקודת המבט שבה אין טוב או רע, מנקודת המבט הזו, לא שייך לאהוב את עצמך, וגם לא שייך לשנוא את עצמך. ולא שייך לאהוב או לשנוא, שום דבר בעולם. כי כאשר אין טוב או רע, אז ממילא אין אהבה או שנאה וכיו"ב. וכאשר האדם מחובר לנקודת המבט הזו, ממילא הוא לא אוהב את עצמו ולא שונא את עצמו. אבל, מי ש

אהבה עצמית, דימוי עצמי, הערכה עצמית, לאהוב את עצמך בלי סיבה, להעריך את עצמך בלי סיבה, אהבה ללא תנאים ובו יתבאר העניין של אהבה עצמית בלי תנאים. האם באמת יש דבר כזה אהבה עצמית בלי שום תנאים? מהי אהבה עצמית ללא תנאים? ואיך והאם אפשר לאהוב את עצמך בלי תנאים? ועוד. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי האדם מחפש, איך להרגיש טוב עם עצמו. ומי שאוהב את עצמו, ממילא הוא מרגיש טוב עם עצמו. ומי שלא אוהב את עצמו, אלא שונא את עצמו, או כועס על עצמו וכיו"ב, הרי שלא ממש כיף לו עם עצמו, וממילא הוא לא חי חיים טובים. ולכן האדם כל הזמן מחפש דרכים איך לאהוב את עצמו. ומאחר שכולם יודעים, שאהבה עם תנאים, היא לא אהבת אמת, ואהבה עם תנאים, היא בעצם אהבה על תנאי. שאם התנאי מתבטל, גם היא מתבטלת. לכן, כולם רוצים להגיע לאהבה עצמית ללא תנאים. כדי שהאהבה שלהם לעצמם, תהיה בלי סיבה ובלי תנאים. והשאלה היא, האם באמת אפשר לאהוב בלי שום תנאים? והאם אפשר לאהוב את עצמך בלי שום סיבה? והתשובה לשאלה הזאת היא חד משמעית, והיא שלמרות ש כן אפשר לאהוב את עצמך בלי תנאים. הרי שבהחלט אי אפשר לאהוב את עצמך בלי שום תנאים באופן מוחלט ובשלמות. ז"א האדם יכול לאהוב את עצמו בלי תנאים, באופן יחסי. אבל האדם לא יכול לאהוב את עצמו בלי שום תנאים, באופן מוחלט. ... שכל, פירושה, שהאדם לא שונא את הדבר, לא בגלל שיש בו דברים טובים, אלא בגלל שאין לו שכל להבין שיש בו דברים רעים. והכוונה היא, שמי שמחפש סיבות לאהוב את עצמו, הרי שהוא לעולם לא יצליח לאהוב את עצמו בלי סיבה. כי יש כאלו (חלק מ ה - מורים רוחניים / פסיכולוגים / מאמנים אישיים וכיו"ב), שמנסים ללמד את האדם לאהוב את עצמו, על ידי זה שתהיה לו חשיבה חיובית, ועל ידי זה שהוא יאמין בעצמו, ויסתכל על חצי הכוס המלאה, ושימצא בעצמו נקודות טובות, ושיחפש את מה שטוב בו, ושעל ידי זה הוא יוכל לאהוב את עצמו. וכל השיטות האלו, מלמדות את האדם, איך לאהוב את עצמו עם תנאים, ואיך להגיע לאהבה עצמית עם תנאים. כי מי שמחפש סיבות למה לאהוב את עצמו, הרי שהאהבה העצמית שלו לעצמו, היא תמיד תהיה רק עם תנאים. שהם בעצם הסיבות שהוא מצא, למה לאהוב את עצמו. ואי אפשר לאהוב את עצמך בלי תנאים, בגלל סיבה כלשהי. אבל בהחלט כן אפשר, לא לשנוא את עצמך עם סיבה, על ידי זה שהאדם עובר לשימוש ב"אין שכל" שלו. ז"א, כי האדם אוהב את עצמו או שונא את עצמו, לפי השיפוטיות ... טובים וגם דברים רעים. ובכל דבר ודבר שהאדם חושב שהוא טוב, יותר מאשר משהו אחר, הרי שהוא גם טוב פחות, ביחס ליכולת שלו להיות טוב יותר. ואהבה בכלל ואהבה עצמית בפרט, אם היא תלויה בסיבות כלשהן, אז לעולם היא לא תהיה מושלמת. כי תמיד תהיה סיבה, גם למה לאהוב את עצמך, וגם למה לא לאהוב את עצמך. כי תמיד יש חסרונות ויתרונות. ... אף אחד בכלל, ממילא האדם לא אוהב ולא שונא אף אחד בעולם, בשום רמה שהיא. כי כאשר אין שום שיפוטיות של טוב ורע, ממילא גם אין שום אהבה או שנאה. ולאהוב את עצמך, יש לזה משמעות, רק כאשר ה