אומץ, הוא תחושת ביטחון עצמי של האדם, שיש לו את היכולת לנסות לעשות דברים, שהוא לא יודע האם הוא יצליח לעשות אותם, בלי לפחד מכישלון. והאומץ של האדם, מאפשר לו לחיות את חייו בצורה יותר נוחה, ולא לפחד כל הזמן ממה יהיה.

ויש אומץ שנובע מטיפשות, דהיינו, שהאדם לא מבין את הסכנה, ולכן הוא אמיץ. ויש אומץ של חוכמה, דהיינו, שמה שמאפשר לאדם להיות אמיץ, זאת רשת הבטחון שיש לו. לדוגמא, ככל שיש לאדם יותר כסף, כך הוא יכול להיות יותר אמיץ לקחת סיכונים כספיים וכיו"ב. משום, שיש לו רשת בטחון גדולה, שמספקת לו את הביטחון, שגם אם הוא ייפול, לא יקרה לו שום דבר.

ואיך לרכוש אומץ? תשובה: הדרך לרכוש אומץ היא על ידי הבנת המציאות כפי מה שהיא באמת. ככל שהאדם מבין טוב יותר את הדברים כפי מה שהם באמת, כך הוא מבין טוב יותר היכן הוא יכול לקחת סיכון והיכן לא. לפעמים האדם מפחד משטויות, וזה רק משום, שהוא לא רואה את הדברים כפי מה שהם באמת. אם היה האדם רואה את הדברים כפי מה שהם באמת, הרי שהוא היה מפסיק לפחד משטויות, והיה גם נזהר יותר, ממה שבאמת צריך להיזהר ולא להתעלם ממנו.

והרעיון הוא, שכאשר האדם רואה את הדברים טוב יותר כפי מה שהם באמת, ולא רק כפי מה שנדמה לו, על ידי זה הוא מבין טוב יותר את מרחב הפעולה האמיתי שלו, והוא מבין טוב יותר איזה סיכונים הוא יכול לקחת, בצורה אמיתית יותר שקרובה יותר למציאות.

בעקרון, אומץ הוא טוב, אך אין בו צורך. ז"א האדם נצרך לאומץ, רק במקרים שבהם קיימת חוסר ידיעה, לגבי ההשלכות של הפעולה שלו. אם היה האדם יודע מראש מה יהיו התוצאות של מעשיו, ממילא לא הייתה שום משמעות לאומץ. כי אם יש ידיעה ברורה וודאית מראש, מה יקרה בסוף, ממילא אין כאן שום מקום לספקות וחששות מיותרים. ואז ההחלטה היא רציונאלית לגמרי, גם בלי אומץ.

ולכן, ככל שהאדם רואה טוב יותר את הדברים כפי מה שהם באמת, ממילא הוא מבין טוב יותר מה הוא כן יכול לעשות ומה הוא לא יכול לעשות, ואז ממילא הוא פועל בחוכמה, בדרך שבה הוא כן יכול ללכת ללא סיכון כלשהו. ואז ממילא אין צורך באומץ, כי אין בכלל שום פחד...