מי שיתבונן בעניין יראה, כי ישנם מספר אנשים שלא מפחדים לקבל ביקורת. לדוגמא: אדם טיפש שלא מבין את מה שאומרים לו, הוא לדוגמא לא מפחד לקבל ביקורת. משום שאין שום משמעות למה שאומרים לו, כי הוא לא מבין את מה שאומרים לו, וממילא זה לא משפיע עליו כלל.

אך, לא רק אדם טיפש שלא מבין את הביקורת, לא מפחד לקבל ביקורת, אלא גם אדם חכם שמבין את עצמו בשלמות, גם הוא לא מפחד לקבל ביקורת. ונסביר: ביקורת מהותה היא, כאשר האדם לא רואה ולא מבין את הטוב שיש בכל דבר, שאז הוא מעביר ביקורת על הדבר, כדי להפוך אותו לטוב.

וכאשר האדם כ"כ חכם עד שהוא מבין את הטוב שיש בכל דבר, על ידי זה הוא לא מפחד לקבל ביקורת. משום שהוא בכל מקרה מקבל את עצמו איך שהוא, ללא שום תנאי, וללא שום תלות בשום דבר ועניין. ולא משנה מה שיהיה, ולא משנה אם הביקורת נכונה או לא, הוא בכל מקרה מקבל את עצמו, וממילא לא מפריע לו בשום צורה לקבל את הביקורת.

אז למה בכל זאת הוא מקבל ביקורת? ז"א מה המשמעות של הביקורת עבורו? תשובה: כאשר האדם יודע את הטוב שיש בכל דבר, במקרה כזה, הביקורת שהוא מקבל, היא מבחינתו סוג של המלצה לשיפור כדי לעשות את המצב טוב יותר.

מצד אחד האדם מבין שהכל טוב באותה המידה ממש, וממילא אין לו שום בעיה לקבל ביקורת. ומצד שני הוא גם יודע שתמיד אפשר לעשות עוד יותר טוב, ומתוך נקודת המבט הזו הוא מקבל את הביקורת.

כאשר האדם לא מקבל את עצמו מספיק טוב, על ידי זה הוא מפחד לקבל ביקורת. פן ושמא הביקורת תגרום לו להרגיש פחות טוב עם עצמו. אך כאשר האדם מקבל את עצמו בכל מקרה ובכל מצב, ממילא אין לו שום בעיה לקבל כל ביקורת. ויחד עם זאת, הוא יכול גם לקבל ביקורת, כדי לנסות להסתכל על הדברים בצורה שונה וכולי...