אהבה עצמית בלי תנאים סיכום:

מה בן אדם יכול לעשות כדי לאהוב את עצמו בלי תנאים, כדי לקבל את עצמו בלי תנאים.

אז אם בן אדם רוצה לאהוב את עצמו בלי תנאים, מה שהוא צריך לעשות זה קודם כל לקחת נייר ותכתוב עליו מה הדברים שאתה לא אוהב בעצמך לדוגמא: אני אוהב את זה שאני לא מצליח בלימודים, שאני כישלון, שאני שמן, שאני טיפש, שאני עצלן, שאני מכוער. זה שלב ראשון.

שלב שני, שואלים שתי שאלות:

האחת, האם באמת אני כזה

והשנייה, אם כן, אז מה?

מה הכוונה, לדוגמא: אני לא אוהב את זה שאני נגיד טיפש, שואלים שתי שאלות:

שאלה ראשונה: האם באמת אני טיפש?

שאלה שנייה: ואם כן, אז מה?

עכשיו מה שכנראה יקרה הוא, שהמוח יגיד לך, כן אתה טיפש וזה מאוד מאוד גרוע. ואתה תשאל האם אני באמת טיפש, כן אתה מאוד טיפש, אז מה? זה מאוד מאוד גרוע שאני טיפש ולכן אני לא אוהב את עצמי.

אז מה שצריך לעשות זה את הדבר הבא, לשאול:

האם אני באמת כזה? ואם כן אז מה? ואז כל תשובה שהמוח נותן, להתחיל לתקוף את התשובה. לדוגמא: האם באמת אני טיפש? כן, אני טיפש. עכשיו להתחיל לשאול, מה ההוכחה שאני טיפש? מי אמר שאני טיפש אולי אני לא טיפש? ולשאול מה ההגדרה המדוייקת של טיפש? מה הופך מישהו לטיפש? מה הופך מישהו לחכם? מה ההגדרה המדוייקת לחכם? מי אמר שההגדרה הזאת נכונה? והאם באמת אני עונה להגדרה הזאת?

ונחדד, בן אדם לא אוהב את עצמו. למה הוא לא אוהב את עצמו? כי הוא חושב נגיד שהוא טיפש. יש לנו שני דברים לתקוף:

אחד, האם אני באמת טיפש?

דבר שני, האם זה בהכרח רע שאני טיפש?

למה? כי זה שאתה לא אוהב את עצמך, יש לכך מאה סיבות אבל כל אחת מהסיבות, או הגורמים לכך שאתה שבן אדם לא אוהב את עצמו, יש פה שתי סיבות:

אחת, אני חושב שאני משהו מסוים.

שתיים, אני חושב שבמשהו הזה שלילי.

לדוגמא, אני חושב שאני כישלון, ואני חושב שזה רע להיות כישלון. אני חושב שאני עצלן, ואני חושב שזה רע להיות עצלן. כלומר, אתה גם צריך לחשוב שאתה טיפש, ואתה גם צריך לחשוב שזה רע להיות טיפש כדי שתשנא את עצמך בגלל שאתה טיפש כנ"ל לגבי כל שאר הרשימה. ולכן אנחנו צריכים לתקוף שתי מחשבות:

מחשבה אחת שצריך לתקוף היא המחשבה שאומרת האם אני באמת אני טיפש?

מחשבה שנייה שצריך לתקוף, היא המחשבה שאומרת האם זה באמת רע להיות טיפש?

אז כיצד תוקפים את המחשבה שאומרת אני טיפש? צריך להגדיר מה זה טיפש. תגדיר בבקשה מה זה טיפש? כי אם לא מגדירים מה הכוונה לטיפש, אז איך אתה יודע שאתה טיפש? תגדיר, כל מי שהוא... הוא טיפש, כל מי שהוא לא... זה נקרא חוכמה. אתה יכול להגדיר מה טיפשות ומה זה חוכמה? אחרי כן, תשאל האם אתה בטוח שההגדרה הזאת נכונה? מי אמר שההגדרה הזאת נכונה? אולי היא לא נכונה?

על בסיס מה החלטת שזאת ההגדרה של חכם וזאת ההגדרה של טיפש?

אחרי שהגדרנו את ההגדרה, האם באמת אתה עונה להגדרה הזאת? האם אתה רק טיפש? האם אתה גם טיפש וגם חכם? האם יש מישהוא שהוא רק טיפש? האם יש מישהו שהוא רק חכם? האם אולי כל חכם הוא גם טיפש? וכל טיפש הוא גם חכם?

אז הרעיון אומר שאיך שאנחנו נתקוף את המחשבה שאומרת, לדוגמא: אני טיפש, אני עצלן, אני מכוער?

שלב ראשון, נגדיר מה זה מכוער? מה ההגדרה של מכוער? מי אמר שההגדרה נכונה? מי החליט שהיא נכונה? האם ההגדרה נכונה ב100 אחוז? האם ההגדרה הזאת היא האמת, היא כל האמת, היא אך ורק האמת?

ושלב שני לשאול, האם אתה באמת עונה להגדרה הזאת? האם אתה באמת עונה אך ורק להגדרה שאתה מכוער? אולי אתה גם יפה וגם מכוער?

שלב שלישי, אנחנו הולכים לתקוף את המחשבה שאומרת, אני טיפש, וזה רע. מי אמר שלהיות טיפש זה רע? מי אמר שלהיות מכוער זה רע? מי אמר שלהיות משהו זה רע? ואז המוח יגיד לך, לדוגמא: אם אני מכוער, אני לא אצליח בחיים.

אז בא נבדוק את זה. האם באמת אם אני מכוער, אני לא אצליח בחיים? מה ההגדרה של להצליח בחיים? מי אמר שאני לא אצליח בחיים? האם זה משנה שאני לא אצליח בחיים?

אם אני עצלן זה אומר שאני אכשל בכל מה שאני יעשה. האם זה שאני מתעצל, זה בהכרח אומר שאני אכשל בכל מה שאני יעשה? מה זה אומר להכשל בכל מה שאני יעשה? אם אני לא עצלן, אני לא אכשל בכל מה שאני יעשה? האם אני אכשל רק בגלל שאני עצלן? מה רע להכשל בכל מה שאני עושה? יש פה המון המון שאלות שצריך לחקור.

ואלו הם רק דוגמאות לשאלות.

מי שיחקור, בהתחלה יכול להיות שיהיה לו אפילו יותר רע, והוא יותר ישנא את עצמו למה? כי שהוא יבדוק נגיד מי אמר שאני טיפש והאם זה רע? הוא יגלה שהוא מאוד מאוד טיפש ושזה מאוד. מאוד רע. אבל אני מתחייב במאה אחוז למאה אחוז מהאנשים ששונאים את עצמם לא משנה בגלל מה ובאיזה הקשר, אם אתה תבדוק מה ההגדרה המדויקת של הדבר שאתה מאשים את עצמך, מי אמר שההגדרה נכונה, האם באמת אתה הדבר הזה, האם באמת זה משנה, אני מתחייב למאה אחוז מהאנשים במאה אחוז מהמקרים, שבסוף הם לא ישנאו את עצמם בכלל על שום דבר לא משנה מה הם עשו, עושים והם יעשו, הם לא ישנאו את עצמם, הם לא יכעסו על עצמם.

אחרי שבן אדם לא ישנא את עצמו ויהיה שלם על עצמו במאה אחוז, עכשיו יש משחק, עכשיו אתה יכול להאמין שיש דבר כזה חכם וטיפש ואתה יכול להאמין שיש דבר כזה יפה ומכוער ואתה יכול להאמין שזה טוב ואתה יכול להאמין שזה רע אבל, כל הדבר הזה זה רק משחק שהמוח המציא אותו וכל בני האדם המציאו אותו, ושהמוח שלך המציא אותו כי המוח שלך המציא את זה שצריך להאמין לבני אדם אחרים.

הכנסה פאסיבית בלי להתאמץ ניתוח:

איך לעבוד בעבודה שאני אוהב?

צריך להבין מה זה אומר לעבוד ומה זה אומר לעשות משהו שאני אוהב?

האם אני יכול להרוויח כסף אך ורק מדברים שאני אוהב?

ניתוח:

מה זה עבודה? עבודה פירושו, שאני עושה משהו בשביל לקבל תוצאה אחרת ושאם אני לא הייתי מקבל את התוצאה הזאת אני לא הייתי עושה את הפעולה.

כלומר, אם אני עושה משהו בשביל משהו אחר, אני בעצם עובד. לעומת זאת מה הנאה? אני עושה משהו כי בא לי. כי זה עצמו עושה לי טוב. ניתן לחדד ולומר שבמובן מסוים כל הדברים בעולם שאני עושה אותם בשביל דבר אחר וכל הדברים שבעולם אני עושה אותם בשביל עצמם אבל, זהו נושא שיחה אחר.

ולכן השאלה היא האם אני יכול להרוויח כסף אך ורק ממשהו שאני נהנה ממנו זה בעצם לשאול האם אני יכול לעשות אך ורק פעולות שהייתי עושה אותם מבלי שום קשר לכסף ולהרוויח מזה כסף? והתשובה היא שזה מאוד מאוד בעייתי וקשה עד בלתי אפשרי ונסביר למה?

נגיד שאני אוהב לישון ואני מקבל כסף על זה שאני ישן אבל האם אני צריך לעשות משהו הכי קטן בשביל לקבל כסף? אני צריך לדוגמא לבקש כסף. שאני מבקש מהלקוח שלי לשלם לי, למה אני נהנה לעשות את זה או שאני עושה את זה בשביל הכסף? כלומר, אפילו לבקש כסף מהלקוח גם זה סוג של עבודה ולכן באופן כללי לקבל כסף ושיהיה לי כסף מבלי לעשות שום פעולה בשביל הכסף הזה זה קשה עד בלתי אפשרי.

באופן תיאורטי זה אפשרי. האם אני יכול לעשות מנגנון שכל חודש יכניס לי כסף מבלי שאני עושה כלום? האם זה אפשרי?

זה אפשרי אבל זה מאוד מאוד קשה. כלומר, אני צריך לעבוד קשה קשה בשביל לעבוד מעט. כל פעולה שאני עושה אותה כאשר המטרה היא לקבל כסף זה סוג של עבודה כי אם לא הכסף לא הייתי עושה את זה.

זה פרספקטיבה אחת לגבי להרוויח כסף ממשהו שאני אוהב. דבר נוסף שצריך להבין שהרף של הרצון כל הזמן עולה. והכוונה שאם אני נגיד אומר "אני עושה רק מה שאני אוהב" ואני נגיד מרוויח מזה כסף אבל הרצון כל הזמן גדל. שזה אומר שאם לדוגמא אני נגיד מצייר ואני מקבל כסף אז כמה אחוז שלי מהעבודה שלי זה עבודה וכמה אחוז שלי זה הנאה? נגיד ש90% זה הנאה ו 10% זה עבודה. אם אני עושה רק את זה, הרצון גדל ואז אני אומר שאני רוצה ש99% יהיה הנאה ואז נגיד שאני מגיע למצב ש99% הנאה ו1% עבודה אבל אז מה שקורה שהרצון שלי גדל והכוונה שבתוך ה 99% האלה גם בתוכם גם בדברים האלה שאני נהנה ולא עושה אותם בשביל הכסף בתוכם יש דברים שאני נהנה יותר ויש דברים שאני נהנה פחות. ואז המוח שלי כל הזמן יגיד רגע גם בתוך מה שאני עושה ונהנה גם פה יש דברים שאני לא ממש נהנה או לא כך כך נהנה.

כלומר, בתוך הדברים שאני נהנה ואני לא עושה אותם בשביל הכסף בתוך זה יש חלקים שאני פחות נהנה ויותר נהנה אז בדיוק כמו שאני לא רוצה לעבוד ואני מנסה לצמצם את הכמות שכמה שאני עובד תמיד אני ינסה לצמצם את הדברים שאני פחות נהנה וזה תהליך שאין לו סוף כי לא משנה מה אני עושה תמיד אני יכול לקחת את כל מה שאני עושה נגיד אני רואה טלוויזיה ואני נהנה לראות טלוויזיה, כאשר אני רואה טלוויזיה יש רגעים שאני נהנה יותר ויש רגעים שאני נהנה פחות אז אם אני תמיד שאני רוצה את הרגעים שאני נהנה יותר זה תהליך אינסופי כי אין אפשרות רק ליהנות כל הזמן בTOP.

זה בעצם אומר שתמיד תהיה גם עבודה. יהיו חלקים שאני לא תמיד נהנה מהם כי עבודה זה בעצם החלקים שאני לא אוהב או לא נהנה מהם. ולכן בגדול בחיים תמיד יהיו דברים שאני גם לא נהנה מהם, דבר נוסף בפרט אם אני רוצה כסף אז ההיגיון אומר שאני צריך לעשות פעולות בשביל הכסף או להתאמץ כל כך קשה כדי אני ירוויח כסף בלי לעשות פעולןת בשביל הכסף שזה בעצם אותו הדבר.

ולכן הפתרון לאיך לא לעבוד יותר בחיים ולעשות אך ורק את מה שאני רוצה ורק ליהנות מכל מה שאני עושה ב100% בלי שום עבודה בכלל ולהרוויח כסף בלי טיפה אחת של עבודה זה לא באמצעות שינוי של מה שאני עושה. זה באמצעות שינוי של מה שאני חושב. והכוונה היא שאני צריך ללמוד לאהוב את מה שאני עושה כלומר, ללמוד לאהוב למכור, ללמוד לאהוב לשווק, ללמוד לאהוב לריב עם לקוחות, ליהנות מהמשחק של המרדף אחרי הכסף שזה יהיה לי כיף לעשות דברים בשביל הכסף. מה אני עושה בשביל הכסף? נגיד, מתווכח עם לקוח, אני צריך ללמוד ליהנות מזה.

הדרך הנכונה ביותר להפסיק לעבוד היא באמת האמיתית זה ללמוד לאהוב את מה שאני עושה. אחת הפרספקטיביות איך ללמוד לאהוב את מה שאני עושה באמצעות זה שאני מתחיל להתייחס לכל החיים האלה כאל משחק. והכוונה שאם אני קם בבוקר ואומר "אני רוצה להרוויח כסף, אני רוצה לעשות כסף אני צריך כסף", אני בבעיה רצינית מאוד כי אז אני חייב להרוויח כסף ואני לא יכול להרוויח כסף בקלות ואז כל מה שאני עושה כדי להרוויח כסף אני אומלל כי כי אני חייב כסף ואני נואש כי אני צריך כסף.

לעומת זאת אני צריך לקום בבוקר ולהבין שאני לא צריך כסף בכלל ונסביר עוד מעט כיצד עושים זאת. ואם אני מבין שאני לא צריך כסף בכלל, אז אני עכשיו בוחר לשחק בכסף, זה סוג של משחק כמו כל משחק. ומה אני יכול לעשות כדי להרגיש שאני לא חייב כסף? צריך לקחת נייר ולרשום למה אני חייב כסף לדוגמא כי אם לא יהיה לי כסף, לא יהיה לי מה לאכול. כי לא יהיה לי היכן לגור. עכשיו מה שצריך לעשות זה עם הנייר ולשאול מה אכפת לי אם יהיה לי איפה לגור או לא? מה אכפת לי אם יהיה לי מה לאכול או לא? מה אכפת לי אם אני ימות או לא? מה אכפת לי אם יאהבו אותי או לא? מה זה מעניין אותי? ואז המוח יביא עוד רשימה של תירוצים כי אם לא יהיה לי איפה לגור אז אני אהיה הומלס ואז לשאול מה אכפת לי אם אני אהיה הומלס? ככול שאני עושה את זה יותר, ככה אני פחות אכפת לו מדברים באופן כללי כי כסף נועד להשיג לאני יותר רצונות. ואם פחות אכפת לי מהרצונות שלי, ואני רואה את כל החיים האלה כמשחק שזה עוד נושא בפני עצמו, אז זה משחק ולכן ככול שאני יותר מאושר בלי תנאים, וככל שאני יודע יותר טוב להרגיש טוב בלי תנאי למה שקורה, ככה אני פחות צריך כסף ואני יותר יכול ליהנות מלרדוף אחרי כסף כי בסופו של דבר אין באמת אפשרות לא לבוד בכלל.

כסף זה מקרה פרטי שאני אומר אני רוצה לא לעבוד, לא רוצה לעבוד בשביל כסף, לא רוצה לרדוף אחרי כסף. כסף זה מקרה פרטי של משהו שאני מנסה להשיג אותו בשביל משהו אחר. אני לא באמת נהנה בגלל שיש לי כסף. כסף לא נותן לי כלום. כסף מאפשר לי לקנות, מאפשר לי לעשות דברים. הרצון שלי לא לעבוד בשביל הכסף המהות שלו זה אני לא רוצה להתאמץ, אני לא רוצה לעשות משהו בשביל משהו אחר זה מהות הרצון להכנסה פסיבית.