מה אתם אומרים? כשאדם מולי שואל שאלה

? האם אני צריך להתבונן בו או בעצמי

? ומה לדעתכם קורה לנו בפועל ברוב המקרים

אני חושב שכל מי שעומד מולך הוא ההשתקפות שלך

ובפועל אני חושב שתמיד אתה תזדהה עם אותה שאלה ואוטומטית אתה תתבונן בעצמך

? נכון, אתה גורם לי להבין שבעצם אני מצליח לראות רק את מה שהשכל שלי מכיר ככה גם אתה רואה את זה

בדיוק. אם לא היית מזדהה לא היית מבין ולא היית יכול לענות, ואתה עונה תוך כדי שאתה מרגיש את החוויה

טל אני אוהב לדבר איתך, אתה עוזר לי לחשוב נכון

אני רוצה לשתף אותך במחשבה שלי

שאלתי עת עצמי איך ההשתקפות באה לידי ביטוי בשכל שלי, והבנתי שאני מצליח לראות רק את החלקים של המציאות שאני מכיל

זתומרת שאני רואה / מבין / חווה רק מה שהשכל שלי מכיר.

מזה אני לומד שכשאני מזדהה עם משהו אני רואה את זה בעיניים מוגבלות, אני מוגבל לראות רק מה שאני מכיר

והמסכנה שלי היא שכשאני מדבר עם בן אדם שנינו מזהים רק מה שאנחנו מכירים

עכשיו, כשאני מבין את זה השאלה שלי היא איך אני יכול, למרות שאני כביכול מוגבל, בכל זאת להבין את הצד השני ואת האמת?

מה אתה חושב על כל זה?

קודם תבין את עצמך. הרי שאם אתה יודע הכל יש לך גם תשובה אמיתית להכל.

ללא ספק גם אתה עוזר לי להבין את עצמי (-:

אני מנסה להבין עוד ראשים, ונהנים גם על הדרך..

את המשפט הבא רובנו מכירים

כל אדם רואה רק את מה שהוא רוצה / יכול לראות

ובפועל, כמעט תמיד, כשהוא מדבר אם אחר, הוא רואה רק את עצמו או את מה שהוא רוצה לראות

כמעט ובלתי אפשרי לבן אדם לצאת מעצמו ולראות מהצד.

מטרה של תובנה היא לשתף הבנה, להבין! אז שכל אחד יתבונן איך זה בא לידי ביטוי בתוכו, לפחות אם הוא מתכוון להגיב משהו אמיתי

אחת התכונות שחייבות להיות למטפל טוב או יועץ טוב היא היכולת שלו להכנס לנעליים של האחר ולראות את הדברים דרך העיניים של המטופל שלו... ולכן הסברה שזה כמעט לא אפשרי היא לא אמיתית שכן איך נסביר מיליוני אנשים שכן נעזרים בעצות של אחרים ונותנים בם את אמונם... מה שכן.. מטפל טוב הוא אדם שחווה ומכיל בתוכו סיטואציות רגשיות רבות אשר מאפשרות לו לנתח את המצב באמת מתוך תחושת הזדהות עם אותו רגש מוכר שנמצא כבר בתוכו... ומתוך מקום של היכרות עם מצב או סיטואציה מסויימת יש ביכולתו להעביר את אותו רגש מוכר למטופל.. וזה מה שיוצר את תחושת האמון בין מטפל ומטופל..

אין ספק שבשביל להבין את האדם שמולך באמת, צריך להתנתק לגמרי מעצמך ולהכיל או להיכנס לתוכו

כמעט בלתי אפשרי - לא קל ואולי מאתגר.. אם רוצים להבין

בן אדם צריך לרצות כדי להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי

ובלי קשר או אולי עם

בן אדם צריך לרצות כדי להבין

אבל הוא צריך להבין שהוא לא מבין כדי לרצות

רואה את זה ככה?

לא מחייב שהוא לא מבין... יכול להיות שהוא מבין חלקית.. או מבין בצורה מסויימת... אך אופן ההבנה שלו מבטא גם את אופן הפעולה שלו... הוא פועל מתוך איך שהוא מבין.. משמע שאם הוא יבין אחרת ייתכן מאוד שהוא יפעל אחרת... זאת רק אפשרות.. והיא קיימת..

אני סבורה שכל אדם מכיל את כל האפשרויות בתוכו... אך הן עטופות בכל מיני שכבות... בדומה למה שאנחנו עושים פה בקבוצה.. אנחנו מקלפים את השכבות כדי להבין את עצמנו ואת המציאות שלנו ואז אנו "נזכרים " באמת האותנטית שלנו... היא תמיד קיימת מתחת לכל השכבות והעטיפות והמסכות למינהן...

נכון את צודקת

לדעתך יהיה יותר נכון לומר שהאדם חייב לרצות כדי להבין אבל קודם הוא צריך להבין שהוא רוצה?

או במקום להבין.. להיות מודע

ויולט, קולך כקול פעמונים נישא ברוח המידבר מקצה העולם ועד קצהו!

בצלאל... אני מסמיקה...

האם אתה שואל מה קודם למה.. הרצון להבין או להבין שהוא רוצה?

נראה לי שזה אותו דבר... יכול להיות שאני טועה.. הבנה היא נגזרת של רצון... ורצון היא נגזרת של הבנה..

נראה לי שזה הפכך לדיון של איך אדם יכול להבין את האמת

שאם את מכירה את הדברים שאליעד מציג בנושא, וחווית את זה על בשרך מה שנקרא, אז את יודעת שהאדם חייב לרצות להבין את האמת כדי להבין אותה

כמו כל דבר / רצון, אבל בלי קשר

להבנתי

יש חוויה ראשונה של קיום

אני קיים כנפרד.

זה מביא ישירות לרצון להיות

את מה שאני חסר אותו

את מה שאני לא.

הרצון מבין קיום נפרד

אלו הבטים רבים זה מורכב להסבר חחחח

בסופו של דבר כל דבר הוא נגזרת של יש ואין

הבנה ורצון הם אותו הדבר ממש

הגדרות שונות.

ורצוי להבין את זה, אכן כן...

איזה יופי

אני מבין מזה שאני שואף להיות או להתחבר ללא אני

אפשר ללכת יותר פנימה

אפילו לא להתחבר

אלא לחזוא לא להיות.

האין הוא המהות של היש

ובכלל זה אותו הדבר יש ואין

אך בחווית הנפרדות חווים מן הסתם את ה"יש"

ומה שבאמת רוצים זה להיות "כלום"

המהות עצמה...

לחזור הכוונה

אגב ויולט

שוחחנו קודם על השיעור

למתקדמים או מתחילים עם אליעד

אני בהמשך שיהיה אשלח לך את ההקלטה

לסיכומו של עניין

אין לזה ממש משמעות מתחיל או מתקדם

כי אדם יכול שנים ללמוד רוחניות

לדבר על אחדות

אבל הוא לא בכיוון והוא מקובע על מושגים שלמד

ויתכן שמי שאף פעם לא עסק ב"רוח"

יבין מהר מאד ויחווה

רק לדבר בשכל, לא נתן כלום...

ועוד היבטים והכל אפשרי...

מסכימה איתך... אין פה חוקיות..

וזה הדבר היחיד שיחבר את האני עם הלא אני באמת

ה"עובדה" שהם תמיד היו דבר אחד רק שלא ידענו

אבל אדם חייב להבין שמה שהוא באמת רוצה זה להתחבר עם ההיפך שלו=>ואז הוא צריך להבין שזה בעצם הרצון האמיתי שלו=>ואז הוא יוכל לקבל את מה שהוא באמת רוצה

יתכן שיש חוק אחד

והחוק הוא להיות איש אמת

לנסות להבין מה האמת

אם יש איזשהו חוק

זה החוק היחיד אותו היה

רצוי שאנשים כאן בפורום יפנימו

כל אחד בליבו פנימה

לנסות לא לזגזג

אבל גם זה לא מחוייב

כיוון שגם מי שישקר בקנאות עד הסוף

גם יבין את המציאות

את אמיתותה או את ה"אין"

אין ספק שהחוק האחד הוא לדבוק באמת בכל מחיר

אין ספק שעם ההתחברות "לאין אני"... הכל נראה אפשרי פתאום... כל טווח האפשריות גדל... מה שנראה בהתחלה כל כך מצומצם הפך לאין ספור...

גם ברגע שהגדרת "אין ספק"

כבר זה הופך את זה גם ל "יש ספק"

ככה, עד ה"אין" המקיף

שתיקה... (-:

עמנואל.. יש לך דוגמא להבנה הזאת?

וואלה נכון / לא נכון ענבל... חחח... תודה..

אין ספק שיש ספק בכל דבר

פשוט בואי נסכים ביניונו שתמיד אפשר להוכיך את ההיפך... ובאמת, רציתי לכתוב שכל ההודעה ההיא היא בערבון מוגבל (-: אבל רק כשמבינים את זה

אני חושב, ומציע, שכולנו נרוויח מכך אם גם נוכיח בפועל.

ככה זה משפש את השכל, מוציא אותו מכח לפועל יותר

הצעה.

איזו ויולט? החוק האחד? (-: או

ההבנה שמתארת בעצם את ההתחברות של "האין אני".. עם האני...

כשאת אומרת אני, מה זה מייצג? תגדירי משהו פשוט

אם בא לך כמובן

תתעלמי מהאחרונה

מה שגורם לי כרגע לחשוב שבעצם אנחנו נמשכים לבטא חלקים מסויימים בעצמנו שאנחנו לא מביאים לידי ביטוי... יש תמיד משיכה לצד האחר.. השונה... והוא מחפש ביטוי...

נכון, השאלה מה יתן לנו אם נבטא את עצמנו?

או מה קורה לנו כשמתחברים לשונה?

בעיני זה מייצג סוג של שיחרור מהמוכר והידוע... תחשוב על זה.. בכל רגע נתון אני יכולה להיות גם מה שאני לא רגילה לחשוב שאני... ואני מפשטת את זה: כמו שחקנית... להתחבר לדמות כזאת או אחרת... באין סוף צורות... וכולם אחד..

וכשמבינים פנימה, יותר ויותר בעוצמה, שהכל אחד

ואת כל בני האדם שהם בכלל חלקים שמדברים את הלבטים שלך, את חלקי השכל השונים שקיימים בך

ואת כל הצורות המתבטאות בכל רגע מחדש

אז את שלמה.

חווית שלמות

אין צורך יותר לבטא

כי את מודעת שהכל כולל הכל, כולל כל הפוטנציאל קיים ברגע זה ממש, אז אין יותר רצון...

סוף...

ומהסוף מתחילים שוב לרצות

אבל עכשיו את / ה הבוחר

לא כי צריך או לא כי באמת יש חוסר

אלא מתוך שתיקה, זרימה, הוויה...

אני לא מסכים אם אחד הדברים שכתבת

עמנואל.

כי מטרתה של תובנה היא שיתוף הבנה

שורש החכמה בשתיקה

וכן תובנה - שתיקה

כשאתה מבין משהו אתה שותק ומתעמק

הצורך בשיתוף או ביטוי זה סיפור אחר

כי יש לנו צורך טבעי בביטוי

כי חלקנו צריכים לשמוע את עצמם כי חסר להם חיבור מספק לעצמם

וסיבה אחרת היא שאנחנו שותים מים מלוחים

פוסט של נחמן - מים מים

אם שומעים שיתוף תובנה שהושגה כבר

לא צריך להגיב כי האחר זה אני אותו אחד

כלומר, השקט של התובנה כבר בפנים - ההסכמה

ההשלמה

עמנואל

כשאנחנו מתחברים לשונה אנחנו בדיאלוג עקיף עם עצמנו ברובד כלשהוא.

ביטוי יכול לתת לך אפשרות לשחרר מה שתוקע אותך אם תרצה את האמת למרות מה שיש לך לאמר - כלומר על תאמין לעצמך לדבריך

וואו... ענבל..