האם עצות כמו "תאמין בעצמך" הן פרקטיות או לא?

בעולם קיימות עצות רבות שהן לכאורה לא פרקטיות, כגון "תאמין בעצמך", "תהיה חזק", "תחשוב חיובי", "אל תפחד", "אל תכעס", "תירגע", "תקבל את עצמך" ועוד רבות אחרות. אליעד כהן מסביר בהרצאה האם מדובר בעצות טובות ויעילות, או בעצות לא מציאותיות שאין בהן ממש.

לדוגמה, כשאומרים לילד קטן "אתה יכול", או "אתה תצליח", למרות שברור שלפעמים הילד באמת לא יכול, לכאורה מדובר בעצה לא מציאותית. אם אדם רעב, להגיד לו "תאמין שאתה שבע" נשמע לא הגיוני. לפעמים עצות מסוג זה מצליחות, אבל לעיתים קרובות הן נכשלות.

מדוע העצות הלא מעשיות הן דווקא הכי נכונות בעולם?

אליעד כהן מסביר שהעצות האלו אמנם נראות לא פרקטיות, אך במובן עמוק הן דווקא העצות הכי נכונות שיש. הסיבה לכך נעוצה בהנחה הבסיסית של האדם, שלפיה המציאות קובעת לו מה להרגיש ומה לחשוב. אדם שלא אוהב את עצמו חושב שיש לכך סיבה חיצונית, ואז צריך לפתור את הסיבה כדי לאהוב את עצמו. אם מישהו מפחד, הוא חושב שהוא מפחד בגלל משהו חיצוני, ולכן צריך לטפל בסיבה לפחד כדי להפסיק לפחד.

אך לדברי אליעד כהן, ההנחה הזו היא בדיוק הטעות. העצות הלא פרקטיות כמו "אל תפחד", "תאהב את עצמך", או "תהיה רגוע", מניחות שאפשר להרגיש ולחשוב אחרת בלי קשר לשום סיבה חיצונית. למעשה, אם אדם מחליט לא לפחד, הוא פשוט לא יפחד. אם הוא מחליט לאהוב את עצמו, הוא יאהב את עצמו ללא תנאים. מכאן שהעצות האלו נכונות מאוד - אלא שהן דורשות מהאדם להכיר בכך שהוא זה שמחליט, שהוא אחראי על כל מה שהוא מרגיש וחווה.

האם יש באמת סיבות לרגשות שלנו או שהכל תלוי רק בהחלטה?

אליעד מסביר לעומק שבפועל, האדם הוא זה שקובע את הסיבות. לדוגמה, אם אדם מפחד שילדו ימות, הוא חושב שזה פחד טבעי שלא נתון להחלטתו. אך אם נכנסים לעומק המחשבה, מתגלה שהסיבה היחידה שהוא מפחד שילדו ימות, היא שהוא בוחר בכך. אפילו הרצון לחיות הוא רצון שהאדם בוחר בו.

אליעד מציע דרך נוספת לראות את הדברים - מנקודת מבט של אלוהים. אם האדם הוא למעשה אלוהים, אז ברור שהוא זה שקובע את כל המציאות שלו. אם אדם הוא אלוהים, הוא זה שהחליט לברוא עולם שבו יש לו ילדים, פחדים, ואהבות. מאותה נקודת מבט אלוהית, כל עצה שנראית "לא פרקטית" הופכת לנכונה לגמרי, כיוון שכל החוויות הן למעשה תוצאה של החלטה פנימית בלבד.

מדוע אנשים מתקשים לקבל עצות לא מעשיות?

למרות העומק שבעצות האלו, רוב האנשים לא מקבלים אותן כי הם לא מאמינים שהם יכולים פשוט להחליט אחרת. אם מישהו סובל מחרדה ואומרים לו "אל תהיה בחרדה", זה נשמע לא הגיוני כי הוא בטוח שיש סיבות טובות לחרדה שלו. אבל למעשה, בסוף כל התהליך הטיפולי והחקירה העצמית, התוצאה תהיה תמיד אותה תוצאה פשוטה - ההכרה שאין באמת סיבה, ושאם האדם יחליט פשוט לא לפחד, הוא יפסיק לפחד.

אנשים מתקשים לקבל זאת כי זה נשמע פשוט מדי, ומערער את האמונה שלהם שיש סיבות אמיתיות לתחושות שלהם. כדי לעקוף את הספק, לעיתים עושים "מסלול ארוך" של חיפוש סיבות וטיפולים פסיכולוגיים, אבל בסוף הדרך תמיד מתגלה שהפתרון הוא פשוט להחליט אחרת.

כיצד העצות הלא מעשיות מתחברות לאמונה...