למה אנשים מרגישים קורבן ומאשימים אחרים?

אליעד כהן מסביר כי אנשים הופכים את עצמם לקורבנות כאשר הם חווים דבר רע שלא רצו שיקרה. מצב זה גורם להם להאשים מישהו אחר כדי להרגיש פחות אשמים בעצמם ולהפחית מהכאב והאחריות שהם מרגישים כלפי מה שקרה להם. אנשים מאשימים אחרים בשני מצבים עיקריים:

• כשהם באמת משוכנעים שמישהו אחר אשם.
• כשהם מעדיפים להאמין שמישהו אחר אשם כי זה מקל עליהם רגשית.

מהן הסיבות לכך שאנשים מאשימים אחרים בצרות שלהם?

אליעד מתאר שתי סיבות עיקריות להאשמת אחרים:

• סיבה רציונלית - אנשים חושבים באופן הגיוני שהאחריות לא מוטלת עליהם אלא על מישהו אחר.
• סיבה רגשית - אנשים מרגישים רע לגבי עצמם ולא רוצים להוסיף על הסבל על ידי אשמה עצמית.

לדוגמה, אליעד מזכיר ילד שמאשים את הוריו בחוסר הביטחון שלו, או אישה שנאנסה שמאשימה את התוקף. בשני המקרים קיימת נטייה להאשים מישהו אחר גם כי יש היגיון בדבריהם וגם כי יש להם אינטרס רגשי בכך.

איך אנשים מנצלים את דמות הקורבן כדי להימנע מאחריות?

אליעד כהן נותן דוגמה לאדם שנתפס בגניבה וצורח "גנב גנב" כדי להטעות אחרים לחשוב שהוא הקורבן. הטקטיקה הזו מאפשרת לו להסיט את החשד מעצמו אל האחר. אנשים עושים זאת כדי להימנע מאחריות וכדי להיראות חפים מפשע, למרות שהם בעצמם אשמים.

האם זה נכון להאשים אחרים ומה ההשלכות של כך?

אליעד כהן מציין כי אמנם להאשים אחרים נותן הקלה זמנית בתחושה, אך זה לא באמת פותר את הבעיה עצמה. לדוגמה, אם גנבו לך כסף, גם אם אתה מאשים את הגנב, עדיין אין לך כסף. לכן, האשמה של מישהו אחר לא באמת פותרת את הבעיה המקורית. יתרה מזאת, כאשר אנשים לא לוקחים אחריות, הם גם לא פועלים לשינוי אמיתי במצבם.

מה הדרך הנכונה להתמודד עם תחושת הקורבן?

אליעד מדגיש כי הדרך הנכונה להתמודד עם תחושת הקורבן היא לקחת אחריות על המצב ועל הרגשות שלך. הוא מצטט מדברי רבי נחמן מברסלב שאמר: "פסול לך, הפסולת תהיה שלך", כלומר, על האדם תמיד לקחת אחריות על כל הרע שהוא רואה וחווה בחייו. כאשר אתה מאשים אחרים, אתה משאיר את עצמך בעמדה של חולשה וחוסר אונים. רק על ידי לקיחת אחריות ניתן לשנות את המצב.

מהי המשמעות של לקיחת אחריות על אירועים שליליים, כמו אונס או ניצול בכתות?

אליעד מסביר שלקיחת אחריות לא משמעותה שאתה אשם במה שקרה לך, אלא שאתה אחראי על איך שאתה מרגיש לאחר האירוע. למשל, במקרה של אישה שנאנסה, היא אמנם לא אחראית לאונס עצמו, אך היא כן אחראית על איך שהיא מתמודדת עם הטראומה שנגרמה לה. אם היא לוקחת אחריות על הרגשות שלה, היא יכולה להתחיל לרפא את עצמה.

כיצד יש לטפל בנפגעי כתות או טראומות אונס?

לדברי אליעד, הטיפול הנכון הוא לא באמצעות האשמת האדם שפגע אלא באמצעות עידוד האדם לאהוב את עצמו ללא תנאי, ולא לשנוא את עצמו בגלל האירוע שקרה לו. במקום להגיד לאדם "אתה לא אשם כי מישהו אחר אשם", עדיף להגיד "אתה לא אשם כי הערך שלך לא תלוי במה שקרה לך".

איך אפשר לדעת מי באמת אשם במצב?

אליעד מדגיש כי מי שאינו לוקח שום אחריות על מצב נתון, בדרך כלל הוא האשם העיקרי. מי שמאשים את כל העולם ולא בודק את החלק שלו בבעיה, רוב הסיכויים שהוא עצמו האשם.

מה לעשות כדי להפסיק להיות קורבן?

כדי להפסיק להיות קורבן, אליעד כהן ממליץ על תהליך בדיקה עצמי שבו האדם ישאל את עצמו:

• האם באמת הייתי חסר אונים לגמרי במצב?
• האם אדם אחר במצבי היה פועל אחרת?
• מה החלק שלי במצב הזה?
• מה יכולתי לעשות אחרת כדי למנוע את המצב?
• איך אני יכול לקחת אחריות עכשיו ולהתמודד עם התוצאות?

אליעד מדגיש כי לקיחת אחריות עוזרת לאנשים לפתור בעיות, לצאת ממצבי תקיעות ולהתקדם בחיים.

האם יש מצבים שבהם באמת אין בחירה חופשית ואין אשמה?

אליעד מציין כי במצבים קיצוניים, כמו כאשר אדם מותקף פיזית ללא אפשרות להתנגד, האחריות של האדם שנפגע נמוכה או אפסית. עם זאת, עדיין יש אחריות על הרגש ועל ההתמודדות עם האירוע.

האם לקחת אחריות או להאשים אחרים?

לפי אליעד, הבחירה המועדפת היא תמיד לקחת אחריות. זה לא אומר להאשים את עצמך, אלא לקחת אחריות אמיתית על הרגשות שלך, הפירושים שלך והתגובות שלך לאירוע, וכך לפעול באופן פעיל לשינוי המצב הרגשי והמציאותי שלך.