מהי מודעות עצמית ומהו האני האמיתי?

בשיחה זו, אליעד כהן עוסק בשאלות המהותיות: "מי אני באמת?" ו"מהי מודעות עצמית?". לפי אליעד, כשאדם שואל את עצמו "מי אני?" הוא בעצם מתייחס בכל פעם למשהו אחר, בהתאם להקשר. הוא מסביר שהמושג "אני" הוא מושג דינמי המשתנה לאורך זמן, תלוי במה האדם מרגיש שהוא שייך אליו באותו הרגע.

לדוגמה, אליעד מסביר שתינוק בן שנה, שאינו יודע עדיין להבחין בעצמו, מגיב לבכי או כאב באופן אינסטינקטיבי. הוא בוכה כשהוא עצמו חווה כאב אך לא יגיב באותה צורה כשמישהו אחר יחווה כאב. בהמשך, כשהוא גדל, מלמדים אותו להבחין ולהגיד "זה אני" או "זה לא אני". כך מתפתח מושג האני באופן הדרגתי.

איך מושג האני מתפתח לאורך החיים?

אליעד כהן מפרט שבמהלך החיים, אנשים מתרגלים לזהות את עצמם עם דברים חיצוניים כמו הישגים, רכוש וידע. למשל, אדם יכול להזדהות עם כספו ורכושו, ואז מושג האני שלו יכלול את הרכוש הזה. אך ברגע שיגידו לו שכסף מסוים כבר אינו שלו, מושג האני שלו יצטמצם. לפיכך, המונח "אני" הוא סך כל הדברים שהאדם מרגיש שהם שלו או שהוא מזהה איתם את עצמו.

אליעד מוסיף ומחדד את ההסבר באמצעות דוגמה: אם היית חושב שהכיסא שאתה יושב עליו הוא שלך, מושג האני שלך היה מתרחב וכולל גם את הכיסא. אך אם היית מרגיש שהכיסא אינו שלך, האני שלך היה קטן יותר ולא היה כולל את הכיסא.

איך מתמודדים עם הזדהות והיצמדות?

אליעד מסביר שההזדהות עם הישגים או עם כישלונות נובעת מהדרך שבה האדם תופס את עצמו. לדוגמה, כשאדם מרגיש שהוא מצליח, הוא מנכס את ההצלחה לעצמו, אך כשהוא נכשל, הוא עשוי להרגיש שגם הכישלון הוא חלק בלתי נפרד ממנו. כתוצאה מכך, נוצרת תלות רגשית חזקה בהישגים, ברכוש, או בדימוי העצמי, והאדם עשוי להרגיש פחד לאבד אותם.

לדעתו של אליעד, הפתרון הוא להבין שבפועל, האדם אינו הדברים שהוא מזדהה איתם. הדברים שהאדם מרגיש שהם שלו, אינם באמת חלק ממנו, אלא רק מחשבות שהוא מזדהה איתן. ההבנה הזו יכולה לעזור לאדם להשתחרר מתחושת הפחד או הכאב שנגרמים מהזדהות מוגזמת.

מה הדוגמה של חלום מסבירה לגבי המודעות העצמית?

אליעד נותן דוגמה נוספת מהתחום של החלומות: כשאדם חולם חלום שבו מישהו רודף אחריו, הוא מרגיש נפרד מן האדם שרודף אחריו. הוא עשוי להגיד לאותו אדם "למה אתה רודף אחריי?" ובחלום לחוות פחד אמיתי. אך בפועל, גם האדם החולם וגם האדם שרודף אחריו בתוך החלום הם אותו אדם שחולם את החלום.

בדוגמה זו, אליעד ממחיש כיצד האדם בחיי היום - יום חווה הפרדה בינו לבין העולם, ומרגיש כאילו הוא דמות אחת שעומדת מול דמויות אחרות בעולם. אבל האמת, לפי ההסבר, היא שאין באמת הפרדה בין האני לבין העולם, וכך המודעות העצמית העמוקה ביותר היא ההבנה שהכל אחד. זאת אומרת, אם האדם היה מזהה את עצמו עם כל העולם, לא היה קיים פחד או תחושת הפרדה בינו לבין הסביבה.

מהי הדרך להגיע למודעות עצמית עמוקה?

הדרך למודעות עצמית אמיתית, על פי אליעד כהן, היא לחקור שוב ושוב את מושג ה"אני" ולבחון את ההזדהויות שיש לאדם עם דברים שונים. כאשר האדם מבין שהאני שלו אינו קבוע, אלא משתנה בהתאם למה שהוא מזדהה איתו, הוא מתחיל להשתחרר מההיצמדויות הרגשיות ומרגשי הנחיתות, הגאווה, ההצלחה, או הכישלון.

כאשר אדם מגיע למודעות כזו, הוא מתחיל להרגיש שקט נפשי וחופש פנימי, משום שהוא לא מזדהה יותר עם דברים חיצוניים, ואין לו פחד לאבד אותם. הוא יכול להמשיך לפעול, להצליח ולחוות דברים, אך ללא הפחד לאבד, וללא תלות רגשית בדימוי עצמי או ברכוש.

סיכום של עיקרי ההבנה של המודעות העצמית:

• ה"אני" משתנה לאורך החיים, תלוי במה שאדם מזדהה איתו.
• הזדהות עם הישגים וכישלונות יוצרת לחץ ופחד מפני אובדן.
• האדם איננו באמת הדברים שהוא מזדהה איתם, אלא רק מתייחס אליהם כאל עצמו.
• כשמבינים שכל ההפרדה בין האדם לעולם היא דמיונית, משתחררים מהסבל והפחד.
• מודעות עצמית עמוקה מגיעה כאשר האדם מבין שהאני שלו אינו מוגבל ואינו תלוי בדברים חיצוניים.

מה זה באמת ה"אני" שעליו אנחנו מדברים?

כאשר נשאלת השאלה "מי אני?", היא נשמעת מאוד פשוטה וברורה, אך לפי אליעד כהן, מדובר בשאלה עמוקה בהרבה ממה שרוב האנשים מניחים. בכל פעם שאדם אומר "אני", הוא למעשה מתכוון למשהו שונה לחלוטין. אליעד מסביר את זה בעזרת דוגמה של ילד קטן בן שנה, שעדיין לא מבין בדיוק מיהו, הוא לא יודע לזהות במדויק מה הוא עצמו ומה שייך לו ומה לא. לדוגמה, הילד לא יודע להבדיל אם צועקים עליו או על מישהו אחר, ואם מרביצים למישהו אחר הוא יכול לבכות, כי הוא עדיין לא יודע להפריד בין עצמו לבין אחרים. לאחר מכן, כשהילד מתבגר, מתחילים ללמד אותו להבחין בין מה ששלו לבין מה שלא שלו, ואומרים לו: "זה אתה, זה שלך", "זה לא אתה, זה לא שלך".

אליעד כהן מבהיר ש"אני" הוא בעצם אוסף של דברים שאדם חווה תחושה של שייכות כלפיהם. האדם מגדיר את עצמו על ידי כל מיני מאפיינים והישגים: הידע שלו, הרכוש שלו, ההצלחות והכישלונות שלו, ובעצם מזדהה עם כל דבר שהוא חושב ששייך לו. לדוגמה, אם מישהו לוקח ממך כסף ואומר "זה כבר לא שלך", פתאום התחושה היא שהכסף כבר לא חלק ממך, ואז אתה אומר "אני" ואתה מתכוון למשהו אחר, משהו מצומצם יותר, שהכסף כבר לא חלק ממנו.

האם "האני" שלך משתנה עם הזמן?

אליעד מסביר בצורה מפורטת שתחושת "האני" משתנה לאורך החיים. הוא מדגים מצב בו אדם עובר תאונת דרכים ומאבד את הזיכרון, מה שגורם לו פתאום לתפוס את עצמו אחרת לגמרי. לפני התאונה הוא הזדהה עם זיכרונותיו, הישגיו, הדברים שהשיג בחייו, אבל אחרי התאונה, כשהזיכרונות הללו נמחקים, הוא כבר לא רואה את אותם דברים כחלק ממנו. במילים אחרות, אליעד אומר ש"אני" הוא בסך הכל הזדהות עם דברים מסוימים, וברגע שהדברים האלו נעלמים, גם התחושה של "מי אני" משתנה לחלוטין.

כיצד החלום מסביר מהו האני האמיתי?

אליעד כהן משתמש בדוגמה של חלום כדי להמחיש בצורה מוחשית מאוד את הרעיון המורכב של "מי אני". הוא מתאר מצב שבו אדם חולם חלום ובתוך החלום מישהו רודף אחריו. האדם שבחלום בטוח שהוא נמצא במאבק מול אדם אחר, ולכן הוא מרגיש שהוא "אני" אחד ואילו האחר הוא "אני" אחר. הוא אפילו יכול להאשים אותו, לכעוס עליו ולהרגיש שהוא מתמודד מול גורם חיצוני לו. אבל האמת היא שכל הדמויות שבחלום הן בעצם אותו האדם שחולם את החלום. האדם החולם נמצא מאחורי כל הדמויות, והוא זה שמייצר את כל האירועים בחלום, כולל את מי שרודף אחריו. האדם בחלום פשוט לא מודע לכך שהוא זה שיוצר את הכל, ולכן הוא מזדהה רק עם דמות אחת, ומתייחס לאחרים כאילו הם "לא אני".

אם האדם היה מודע לכך שכל העולם של החלום זה בעצם הוא, הוא היה מבין שאין הבדל בין "אני" לבין "העולם". בדיוק כך, אליעד מסביר, במציאות האמיתית האדם מזדהה עם דברים שונים כמו רכוש, ידע והישגים, כאילו הם מהווים אותו, אבל אם היה מבין את הטבע האמיתי של המציאות, היה מגלה שכל הדברים האלה לא באמת נפרדים ממנו, אלא הכל זה הוא עצמו.

מה המשמעות של הזדהות עם הצלחות וכישלונות?

אליעד מדגיש שההזדהות של האדם עם ההצלחות והכישלונות שלו היא שורש לרגשי נחיתות או גאווה מוגזמת. כאשר האדם מצליח, הוא מרגיש טוב עם עצמו, וכאשר הוא נכשל, הוא מרגיש רע עם עצמו, אבל כל ההזדהות הזאת היא בסך הכל אשליה של תודעה. ההישגים או הכישלונות אינם באמת חלק מהמהות של האדם, אלא דברים שהאדם החליט להזדהות איתם, ויכול היה באותה מידה גם לא להזדהות איתם כלל.

אליעד ממחיש את הרעיון הזה באמצעות השוואה בין אדם לרובוט. האדם מרגיש שהוא שונה מרובוט, כי הוא מזדהה עם דברים שונים שמאפיינים אותו כאדם, כמו ההישגים שלו או הרכוש שלו, ואילו הרובוט לא מזדהה עם דבר כזה. אבל אליעד מציע שאולי האדם עצמו הוא סוג של רובוט, שגם לו אין באמת בחירה חופשית בהזדהות הזאת, אלא הוא פשוט פועל לפי תכנות מסוים, מזדהה עם דברים מסוימים בלי סיבה אמיתית או מודעות אמיתית לסיבה למה הוא מזדהה איתם.

אז מי אתה באמת?

השאלה המרכזית שאליעד מנסה לענות עליה היא "מי אתה באמת?". הוא טוען שהאדם הוא לא באמת ההישגים שלו, לא באמת הרכוש שלו, וגם לא הזיכרונות או המחשבות שלו. אלו רק דברים שהוא אימץ כ"שלו" מתוך הרגל או מתוך הזדהות רגשית. האדם האמיתי, על פי אליעד, הוא בעצם זה שמודע לכל ההזדהויות האלה ומסוגל להבין שהן אינן חלק אמיתי מהמהות שלו. כאשר האדם יבין זאת לעומק, הוא יוכל להשתחרר מההזדהות הכוזבת עם דברים חיצוניים ולחוות את עצמו בצורה שלמה ונטולת סבל.