מה ההבדל בין הערצה להערכה, ומתי הן מתרחשות?

אליעד כהן מסביר שההערצה וההערכה הן למעשה אותו דבר. אנשים מעריצים את מי שהם מעריכים ומעריכים את מי שהם מעריצים, ולכן אין באמת הבדל עמוק בין שני המושגים הללו. לדוגמה, אדם לא יעריץ מישהו שיודע לקרוא ולכתוב כי אלו פעולות שנראות פשוטות עבורו, אלא יעריץ מישהו רק על משהו שנתפס אצלו כמסובך וקשה להשגה. ההערצה מתרחשת רק כאשר יש תחושה של קושי בהשגת משהו, כאשר האדם מרגיש שחסר לו דבר מסוים או יכולת מסוימת.

מדוע אדם מעריך מישהו אחר על יכולות שהוא עצמו מתקשה בהן?

אליעד מסביר שאדם מעריץ או מעריך רק את היכולות שהן לא מובנות מאליהן עבורו. למשל, עורך דין טוב יעריך עורך דין אחר על יכולתו למצוא פסק דין מורכב, אך לא יעריך אותו על פעולות פשוטות כמו קריאה או הליכה, אלא אם הוא עצמו מתקשה בהן. אדם מעריך מישהו אחר על הישגים שמרגישים לו קשים להשגה או כאלו שהוא לא בטוח שיוכל להשיג בעצמו. אם אדם בטוח ביכולתו להשיג משהו בקלות, הוא לא יעריך את עצמו או אחרים על כך.

לדוגמה, אדם מיליארדר לא יעריך אדם אחר על זה שיש לו כסף, כי מבחינתו הכסף לא קשה להשגה. אך אדם שנמצא במצב כלכלי קשה מאוד, עשוי להעריץ את מי שמצליח להשיג כסף רב, כי עבורו זה נתפס כהישג משמעותי וקשה להשגה.

כיצד קשורה הערכה עצמית לתחושת קושי וחסר?

לפי אליעד, הערכה עצמית קשורה ישירות לתחושת החסר ולקושי. כדי להעריך את עצמך, אתה חייב לחשוב שאתה לא טוב מספיק בתחום מסוים. לדוגמה, אם אתה מעריך את עצמך על זה שאתה חכם, זה אומר שבתוך תוכך אתה עדיין חושב שאתה טיפש במידה מסוימת, ולכן עצם ההערכה נובעת מכך שאתה רואה את התכונה הזאת כלא מובנת מאליה עבורך. אם היית באמת חכם באופן מוחלט, לא היית מעריך את עצמך על חוכמתך, מכיוון שהיית רואה זאת כעניין ברור מאליו.

אליעד משתמש בדוגמה פשוטה: אם היית יודע בקלות רבה את התשובה לחישוב מתמטי מסובך מאוד, לא היית מעריך את עצמך על כך. אבל אם אתה מרגיש שהידע הזה קשה להשגה, אז פתאום יש הערכה עצמית על כך שאתה מסוגל לענות על השאלה.

מהו התנאי הבסיסי להערצה כלפי אנשים אחרים?

התנאי הבסיסי להערצה הוא תחושת הקושי והחסר. אתה תעריץ מישהו רק אם אתה מרגיש שאתה רוצה להיות כמוהו או שאתה חסר ביכולת מסוימת שאתה רואה אצלו. אם היית מאה אחוז שלם עם היכולות שלך, לא היית מעריץ אף אחד. לדוגמה, אם אתה איש עסקים מוצלח מאוד בתחום הנדל"ן, ייתכן שתרצה להיות כמו מישהו אחר בתחום אחר שאתה מרגיש בו חסר, כגון תחום הספורט או תחום האמנות, ולכן תעריץ את האדם המצטיין בתחומים אלו.

כיצד מתקשרת ההערצה לרצון הפנימי של האדם להיות הפוך או להשלים את עצמו?

אליעד כהן מדבר על כך שאדם ירצה להיות ההפך ממה שהוא כיום או ירצה להשלים משהו שחסר לו. לדוגמה, אדם עני מאוד ירצה להיות עשיר, ואדם עשיר מדי, ברמה שהוא כבר מיצה לגמרי את החוויה של העושר, עשוי אפילו לרצות להתנסות בעוני, כי הוא ירצה את ההפך ממה שיש לו. כלומר, האדם תמיד נע בין שני הקצוות: מצד אחד הוא רוצה את מה שחסר לו, מצד שני, אם הוא מגיע למצב של שלמות מוחלטת בנושא מסוים, הוא מתחיל לרצות את ההפך של המצב הזה.

הוא מביא דוגמאות כמו אדם בריא במאה אחוז שירצה לחוות חולי כדי להרגיש שוב ערך לבריאות, או אדם שיש לו יכולת מושלמת ורוצה דווקא את ההיפך שלה כדי להעריך את היכולת שלו מחדש.

כיצד משפיעה העצלנות על ההערכה וההערצה?

אליעד מדגיש שהעצלנות גם היא גורם חשוב שמונע מאנשים להשיג את מה שהם מעריכים אצל אחרים. כאשר אדם מעריץ או מעריך תכונה מסוימת אצל אדם אחר, אך לא עושה שום פעולה כדי להשיג אותה, הרי שהוא בעצם עצלן. לכן, הוא מזהיר מהתנהגות של עצלנות, שמעודדת הערצה עיוורת או אובססיבית ללא לקיחת אחריות אישית להשגת היעדים או התכונות הנערצות.

מהי המסקנה המרכזית לגבי הערכה והערצה?

המסקנה המרכזית של אליעד כהן היא שכל הערצה או הערכה מבוססת על תחושת חסר, קושי, או חוסר שלמות. האדם תמיד מעריך או מעריץ את מה שחסר לו, ומה שנראה לו כהישג. ככל שמשהו יותר קשה להשגה או פחות מובן מאליו, כך האדם יעריך אותו יותר. לכן, כדי לצמצם הערצה אובססיבית או תלותית, אליעד ממליץ לאנשים לקחת אחריות, להפסיק להיות עצלנים ולנסות להשיג בעצמם את מה שהם מעריכים אצל אחרים.