איך להעריך את עצמך ולקבל את החסרונות שלך?

אחד הנושאים המרכזיים שאליעד כהן עוסק בו בהרצאה הוא כיצד להעריך את עצמך, לקבל את עצמך ולהתיידד עם החסרונות שלך בצורה אמיתית ועמוקה. אליעד פותח בהסבר יסודי על המושג "להתיידד עם החסרונות שלך" ומפרט את שתי המשמעויות העיקריות לכך.

המשמעות הראשונה היא "התיידדות אקטיבית" - כלומר, לאהוב ולהעריך את החיסרון שלך בצורה חיובית. המשמעות השנייה היא "התיידדות פסיבית" - כלומר, פשוט לא לשנוא את החיסרון שלך, לא לייחס לו חשיבות רבה ולהשלים איתו.

אליעד מציין שהשאלה המרכזית כאן היא לא אם יש לך חיסרון או לא, אלא איך אתה מתייחס אליו. הוא מביא דוגמה פרקטית שבה אדם שמרגיש שהוא "לא מוצלח" בלהשיג בת זוג, יכול לבחור שתי דרכים להתמודד: אחת, לאהוב את העובדה שהוא לא מצליח להשיג אותה, בכך שימצא צדדים חיוביים לכך, כמו העובדה שזה מגן עליו מדברים שליליים או נותן לו זמן להשקיע בתחומים אחרים חשובים. הדרך השנייה היא פשוט לא לייחס לכך חשיבות רבה ולהשלים עם זה שהוא לא מצליח.

מהו "חיסרון" ומהו "יתרון"? מי קובע זאת?

אליעד כהן מסביר שהשפעת התפיסות שלנו על "חיסרון" ו"יתרון" היא סובייקטיבית, ולא עובדה מוחלטת. הוא מציין שמה שנראה לנו כ"חיסרון" הוא רק פרשנות אישית למצב, ואין שום דבר אובייקטיבי בהגדרת חיסרון. לדוגמה, אם מישהו אומר "אני לא טוב בשחמט", הוא מתאר את עצמו כחיסרון בתחום מסוים. אך אליעד שואל: מי החליט שזו אמת מוחלטת? מה אם השחמט הוא לא חשוב לך? אולי בכלל לא היית רוצה להיות טוב בו? כך, כל מה שנראה כחיסרון נובע מהתפיסה שלנו, ולא מעובדה מוחלטת.

האם יש צורך לשנות את החיסרון שלנו?

אליעד מציין שכשאנחנו מזהים חיסרון, בדרך כלל יש לנו גם רצון לשנות אותו. אך הוא שואל, האם באמת יש צורך לשנות אותו? למה בכלל אנחנו רוצים לשנות אותו? האם הרצון הזה לא בעצמו הוא מקור הסבל שלנו, ולא החיסרון כפי שהוא? לדוגמה, אם אדם חושב שהוא לא טוב בליצור קשרים עם אחרים, זו רק פרשנות אישית שנובעת מהשוואה לאחרים או רצון להיות "יותר טוב". לכן, אליעד טוען שצריך להסתכל על השורש של הרצון: למה זה חשוב לך להיות טוב יותר בתחום הזה? אם תפסיק לרצות לשנות את המצב הזה, תוכל להשלים איתו ולהפסיק להרגיש שהחיסרון הזה משפיע עליך.

איך אפשר להתיידד עם החיסרון?

אליעד מסביר שאם אתה מצליח לקבל את החיסרון שלך עד הסוף, הוא כבר לא יהיה חיסרון. כלומר, ברגע שאתה מקבל את עצמך לחלוטין כפי שאתה, כל מה שנראה כ"חיסרון" מפסיק להוות בעיה. אם אתה מקבל את העובדה שאתה נמוך יחסית לאחרים, ואין לך רצון להיות גבוה יותר, אז הגובה שלך לא יהיה חיסרון, כי עצם הרצון לשנות אותו נעלם.

מה המשמעות של "לקבל את עצמך" באופן מוחלט?

אליעד מסביר ש"קבלה עצמית מוחלטת" היא מצב שבו אינך מוצא שום חיסרון בחיסרון שלך. אתה לא מרגיש...

איך אפשר להעריך את עצמך ולהתיידד עם החסרונות שלך?

אחד הנושאים המרכזיים שאליעד כהן מסביר הוא איך להעריך את עצמך, לקבל את עצמך, ולהתיידד עם החסרונות שלך בצורה אמיתית ועמוקה. הוא פותח בהסבר יסודי לגבי המשמעות של "להתיידד עם החסרונות שלך" ואומר שלמושג "להתיידד" יש שתי משמעויות עיקריות:

• הראשונה, להתיידד באופן אקטיבי - כלומר, לאהוב ולהעריך את החיסרון שלך בצורה חיובית.
• השנייה, להתיידד באופן פסיבי - כלומר, פשוט לא לשנוא את החיסרון, לא לייחס לו חשיבות רבה, ולהשלים איתו.

אליעד נותן דוגמה פרקטית ומפורטת: אדם שחושב שהחיסרון שלו הוא שהוא "לא מוצלח" מספיק בלהשיג בת זוג. הדרך הראשונה להתמודד היא להחליט שהוא דווקא אוהב את המצב הזה - למשל, למצוא משהו חיובי בעובדה שאינו מצליח להשיג אותה, כמו לחשוב שזה מגן עליו מדברים אחרים, או נותן לו הזדמנות להתמקד בדברים אחרים שחשובים לו יותר. הדרך השנייה היא לא לייחס חשיבות למצב - פשוט לקבל אותו כמציאות, ולא להיות מוטרד מכך שהוא לא מצליח בתחום מסוים.

מי קבע בכלל מהו "חיסרון" ומהו "יתרון"?

אליעד כהן מסביר לעומק את הטעות הבסיסית שלנו כשאנחנו מתייחסים למושגים כמו "טוב" ו"רע", "יתרון" ו"חיסרון". לדבריו, עצם הגדרת דבר כלשהו כ"חיסרון" או כ"יתרון" היא סובייקטיבית ואינה עובדה מוחלטת. הוא מביא דוגמה נוספת מתחום השחמט: אם אדם אומר "אני לא טוב בשחמט", הוא כבר קבע שישנו מושג מוגדר של "להיות טוב בשחמט". אך אליעד מפרק את הטענה הזו ושואל: מי החליט שזה טוב בכלל לנצח בשחמט? מה הופך את הניצחון לטוב? הרי כללי המשחק הם חוקים שרירותיים שבני אדם המציאו.

ההסבר כאן הוא, שכל מה שאנחנו תופסים כ"חיסרון" הוא רק פירוש, ורק פרשנות סובייקטיבית למצב. לדוגמה, אם אתה לא מספיק טוב בשחמט - יש שתי אפשרויות: או שזה נובע מגורמים שאינם בשליטתך (כמו גנטיקה או כישרון טבעי), או שזה מבחירה שלך (אתה בוחר להשקיע פחות בשחמט ויותר בדברים אחרים). בשני המקרים, המצב הזה לא באמת מגדיר אותך כבעל חיסרון באופן מוחלט, אלא זו פרשנות בלבד.

מה באמת חשוב, החיסרון או הרצון שלך לשנות אותו?

אליעד מדגיש שבכל חיסרון שאנחנו מזהים בעצמנו קיים גם רצון - הרצון לשנות את המצב. אבל כאן עולה השאלה המרכזית: האם באמת הכרחי לשנות את החיסרון? למה בכלל אתה רוצה לשנות אותו? אולי הרצון הזה עצמו הוא מקור הסבל שלך, ולא החיסרון לכשעצמו?

לדוגמה, אם אתה חושב שאתה לא מספיק טוב בליצור קשר עם אנשים אחרים - זה לא אומר שזה חיסרון מוחלט. זוהי רק תפיסה שמגיעה מתוך השוואה לאחרים או מתוך רצון להרגיש "יותר טוב". לכן, אליעד טוען שצריך לבדוק את השורש של הרצון: למה בכלל חשוב לך להיות טוב יותר בתחום הזה? אם תפסיק לרצות להיות טוב יותר בזה - ייעלם גם הצורך להגדיר את עצמך כבעל חיסרון.

האם אפשר באמת להתיידד עם חיסרון?

אליעד מסביר שאם אתה באמת מצליח לקבל את החיסרון שלך עד הסוף - הוא כבר לא יהיה חיסרון. כלומר, עצם ההגדרה של משהו כ"חיסרון" היא הפוכה ממצב של שלמות. אם תקבל את עצמך לחלוטין כפי שאתה - כבר לא יהיו לך חסרונות, כי חיסרון יכול להיות קיים רק כשיש רצון שמשהו יהיה שונה מכפי שהוא.

לדוגמה, אם אתה מרגיש נמוך ביחס לאחרים, ואתה מתיידד עם התכונה הזאת, פירושו שהפסקת לרצות להיות גבוה יותר. אם אתה מפסיק לרצות לשנות זאת - אז...