למה לא כדאי לאהוב את עצמך?

אליעד מסביר שכדי לא לשנוא את עצמך, עליך קודם כל להיזהר מאוד להתחיל לאהוב את עצמך. זה נשמע אולי מוזר, כי רוב האנשים רוצים לאהוב את עצמם, להעריך את עצמם, "לעוף על עצמם", ולהרגיש טוב עם מי שהם. אבל אליעד מדגיש שוב ושוב שהמחיר של אהבה עצמית הוא תמיד שנאה עצמית.

מדוע אהבה עצמית יוצרת שנאה עצמית?

לפי אליעד, ברגע שאתה קם בבוקר ומתחיל לחשוב על כל הדברים שבהם אתה טוב, על ההישגים שלך, על התכונות הטובות שלך, ומכין רשימה של מה שטוב בך, אתה נכנס באופן אוטומטי למלכודת מסוכנת מאוד. למה? כי כשאתה מתחיל להסתכל על עצמך במונחים של טוב ורע, ברגע שיש בך דברים טובים, יהיו בהכרח גם דברים רעים. וכאשר תגלה בתוכך דברים פחות טובים, או כשמישהו אחר יהיה טוב יותר ממך במשהו, אתה מיד תתחיל לשנוא את עצמך, להרגיש כעס עצמי, רגשות אשמה ותסביכים פנימיים.

לדוגמה, אם אתה מתגאה בכך שאתה מוצלח מאוד בעבודה שלך, מתלהב מזה, מרגיש שאתה טוב יותר מאחרים בתחום הזה, אתה עשוי להרגיש מצוין לזמן מה, אבל ברגע שתעשה איזושהי טעות, או כשתראה שמישהו אחר מצליח יותר ממך - אתה תיפול מיד לתחושה של שנאה עצמית, כעס ותסכול עמוק.

איך אפשר להימנע משנאה עצמית?

אליעד מציג שתי דרכים שבהן האדם יכול להסתכל על עצמו:

• דרך אחת היא הפרספקטיבה שלפיה האדם אומר: "אני מה שאני, לא טוב ולא רע, לא שופט את עצמי, לא משווה את עצמי לאחרים". בפרספקטיבה הזאת האדם לא יכול לאהוב את עצמו, אבל מצד שני הוא גם לא יכול לשנוא את עצמו. הוא נמצא בנקודת איזון שבה אין משמעות לשיפוט עצמי.
• הדרך השנייה היא הפרספקטיבה שבה האדם כן שופט את עצמו. הוא מגדיר דברים טובים ודברים רעים בעצמו. מי שבוחר בדרך הזאת, חייב לדעת שאהבה עצמית תוביל בהכרח לשנאה עצמית.

לכן, אם אתה באמת רוצה להפסיק לשנוא את עצמך, הפתרון שאליעד מציע הוא פשוט לא לאהוב את עצמך מלכתחילה. זאת אומרת לא להתלהב מעצמך, לא להתנשא מעל אחרים, לא לחשוב שאתה טוב יותר או מוצלח יותר, וכך לא תיפול ללופ שבו אתה עובר בין אהבה לשנאה.

איך נוצרת שיפוטיות עצמית ולמה היא גורמת סבל?

אליעד מתאר את המנגנון הזה בצורה מאוד ברורה: כאשר אתה אוהב את עצמך ומתלהב מהישגיך, אתה נכנס למצב נפשי שבו כל טעות הופכת לאסון, וכל נפילה הופכת לכישלון אישי שמוביל אותך לשנאה עצמית חזקה מאוד. כך נוצרת מעין מנה - דיפרסיה, מחזוריות בלתי פוסקת של גאווה, יהירות, ואחר כך כעס עצמי ותחושות אשמה.

האדם שנמצא בלופ הזה מרגיש תמיד מתוסבך, כי הוא לעולם לא יכול לשמור לאורך זמן על התחושה הטובה של אהבה עצמית - תמיד מגיע הרגע שבו הוא נופל שוב לשנאה עצמית.

מהי הדרך לקבל את עצמך בלי לשפוט?

הדרך שאליעד מציע היא אימוץ פרספקטיבה לא שיפוטית. במצב כזה, אתה פשוט מקבל את עצמך כפי שאתה, בלי להעריך את עצמך, בלי להשוות את עצמך לאחרים, בלי לשאוף להיות טוב יותר או מוצלח יותר מהם. ברגע שאתה נמצא במקום שבו אתה לא מגדיר את עצמך בכלל, אין מקום לשנאה עצמית וגם אין צורך באהבה עצמית. זהו המקום היחיד שבו האדם יכול להיות באמת רגוע ושליו לאורך זמן.

אליעד מדגיש שכדי להגיע למצב כזה יש לעבור תהליך פנימי שבו מפסיקים להגדיר את עצמך על פי השוואה או שיפוט, וזו הדרך היחידה להיחלץ מהמעגל האינסופי של אהבה ושנאה.