והפעם אסביר לגבי שיפוטיות עצמית, מה זה שיפוטיות עצמית? והאם זה טוב או רע שיפוטיות עצמית? ומהם 3 החלקים של שיפוטיות עצמית, שכל אחד מהם צריכים לחקור אותו בפני עצמו?

מה זה שיפוטיות?

אז קודם כל נבין מה זה שיפוטיות באופן כללי? אז שיפוטיות באופן כללי, פירושו לשפוט מלשון משפט / שופט / לשפוט משהו, לתת לו ציון / דירוג וכולי. שיפוטיות פירושו, לשפוט משהו, להגדיר אותו בציון של מדד כלשהו. לדוגמה, אפשרי לשפוט מישהו אם וכמה הוא חכם. אפשרי לשפוט בגד, האם וכמה הוא יפה. אפשרי לשפוט מוצר, כמה הוא יקר או זול, אפשרי לשפוט כל דבר בעולם, להביע עליו דעה, האם ועד כמה הוא כך או אחרת.

מה זה שיפוטיות עצמית?

שיפוטיות עצמית פירושו, שהאדם שופט, לא מישהו אחר, אלא את עצמו. האדם מביע את דעתו ומתייחס בשיפוטיות, לעצמו, למה שהוא חושב על עצמו. לדוגמה, האם וכמה אני יפה / חכם / מוכשר / מוצלח / מוסרי וכיו"ב. זה גם יכול להיות ביחס לסיטואציה מסוימת. לדוגמה, כמה פעלתי נכון בסיטואציה מסוימת. כאשר השיפוטיות מופנית כלפי מה שאתה חושב על עצמך, זו שיפוטיות עצמית.

האם שיפוטיות עצמית זה טוב או רע?

אז נניח שאתה שופט את עצמך ואתה חושב שעשית טעות חמורה שגורמת לך לשנוא את עצמך. האם זאת שיפוטיות טובה או רעה?

אז בפשוטם של דברים, זאת שיפוטיות רעה, כי לא טוב שתחשוב על עצמך דברים רעים. אבל כמובן שזאת לא באמת כל האמת. כי בעיקרון יש לנו, 3 היבטים בתוך השיפוטיות.

מהם 3 החלקים של השיפוטיות?

אז בעיקרון לגבי שיפוטיות יש כמה דברים שצריכים להתבונן בהם.

1 - עצם זה שאתה שופט את עצמך, האם זה טוב או רע לשפוט את עצמך באופן כללי?

2 - איך אתה שופט את עצמך? לפי זה איזה חוקים אתה מחליט אם אתה טוב או רע? מה הכללים שלפיהם אתה שופט את עצמך?

3 - מה יצא פסק הדין והמסקנה כאשר שפטת את עצמך? האם שפטת את עצמך לטובה או לרעה?

כך שכאשר שואלים אם שיפוטיות רעה או טובה, צריכים להבין, האם אנחנו מנסים להבין האם עצם השיפוטיות העצמית היא טובה או רעה? או שאנחנו שואלים האם השיפוטיות נעשית בצורה נכונה? או שאנחנו שואלים על תוצאות השיפוטיות העצמית?

האם שיפוטיות זה טוב או רע?

אז בעיקרון, עצם השיפוטיות היא לא רעה אלא אפילו טובה. וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב (כאן) שמי שרוצה להתמודד עם כל הפחדים שלו וכל הבעיות שלו, צריך כל הזמן לשפוט את עצמו. וזה כמובן עוד נושא שלם בפני עצמו. בכל מקרה, השיפוטיות עצמה, היא לא בהכרח רעה, ובדרך כלל טובה.

לגבי התוצאות של השיפוטיות (לא לגבי הדרך אלא התוצאות), גם הן תמיד טובות לא משנה מה, גם אם יצא לך מסקנה שאתה מאוד גרוע ושאין גרוע ממך, זאת תמיד מסקנה טובה. טוב ששפטת את עצמך וטוב שיצאה מסקנה רעה.

אבל השיפוטיות טובה, אך ורק בתנאי שהיא בהתאם לאמת האמיתית ולא לבלבולי המוח או החוסר מוח שיש לאדם בראש שלו. זאת אומרת, שמי ששופט את עצמו לפי האמת לפי השכל לפי ההיגיון בדיוק, זה תמיד מושלם, לא משנה מה המסקנה. אבל מי ששופט את עצמו עם כל מיני שקרים כאלו ואחרים, מצד האמת, השיפוטיות רעה, גם אם יוצאות לו מסקנות טובות על עצמו.

איך לשפוט את עצמך בצורה נכונה לפי האמת?

זה כמובן נושא שלם בפני עצמו, שבשביל לעשות אותו, צריכים ללמוד את הנושאים של הנחות יסוד / עובדה או פירוש / ניתוח סיבתיות ועוד. הכל כדי לפתח את השכל וכדי שהשיפוט העצמי יהיה בצורה נכונה.

אבל במידה ושפטת את עצמך בצורה נכונה, לא משנה מה יצא, התוצאה טובה. ואם אתה לא מרוצה מהתוצאה, אז תשפוט את הצורה שבה אתה שופט את עצמך, כי כנראה שאתה לא שופט את עצמך מספיק נכון. אולי אתה מגזים, אולי אתה לא מדייק, אולי אתה לא רואה את כל התמונה המלאה. כי שיפוטיות עצמית לפי האמת, היא תמיד עושה טוב לאדם, גם אם יוצאת מסקנה רעה.

לסיכום:

הדרך הנכונה להתמודד עם שיפוטיות עצמית רעה, ועם שנאה עצמית שנובעת משיפוטיות עצמית רעה, היא באמצעות פיתוח השכל שיגרום לאדם לשפוט את עצמו בצורה נכונה, שתגרום לו לראות את האמת את כל האמת ורק את האמת לגבי עצמו, ואז תמיד הוא יהיה מרוצה מהתוצאה של השיפוט.