ובו יתבאר העניין של קבלה עצמית / קבלת השונה / לקבל את עצמך ועוד. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי מי שלא מסוגל לקבל את מי ששונה ממנו, הרי שהוא בוודאות מוחלטת, לא מסוגל לקבל, גם לא את עצמו. ומי ששונא את אלו ששונים ממנו, הרי שהוא בוודאות, שונא גם את עצמו. ומי שהוא מפחד ממי ששונה ממנו, הרי שבוודאות הוא מפחד גם מעצמו. וכל מה שהאדם מרגיש כלפי אחרים, הרי שבוודאות שיש לו את הרגש הזה, גם כלפי עצמו.

וגם אם האדם לא שונא את עצמו בצורה גלויה, הרי שאם הוא שונא מישהו אחר, הרי שבוודאות, הוא שונא לפחות קצת, גם את עצמו. ואם האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האחר ששונה ממנו, ואם האדם לא אוהב באמת את מי ששונה ממנו, הרי שבוודאות, האדם גם לא אוהב את עצמו בשלמות.

והאדם יכול לטעון כמה שהוא רוצה, שהוא אוהב את עצמו, ושהוא מעריך את עצמו וכולי. אבל, כל זמן שיש אפילו מישהו אחד בעולם, שהאדם לא אוהב אותו באמת, הרי שהאדם לא אוהב, גם לא את עצמו באמת.

ומדוע מי שלא אוהב אחרים, מדוע בוודאות הוא לא אוהב גם לא את עצמו? והעניין הוא, כי כאשר האדם לא אוהב וכל שכן שונא מישהו אחר, לשם כך, האדם נאחז בכל מיני סיבות כלשהן, שבגללן הוא לא אוהב את חברו. וכדי לא לאהוב מישהו או משהו, לשם כך צריך האדם למצוא סיבה כלשהי, מדוע הוא לא אוהב את הדבר.

כי אילו האדם היה פועל בלי שום סיבה, הרי שאין שום היגיון, בכך שהאדם יאהב דווקא דבר אחד ולא יאהב דבר אחר. והאדם אוהב דווקא דבר אחד ולא את הדבר האחר, בגלל סיבה כלשהי. שבגללה האדם אוהב, דווקא דבר אחד ולא דבר אחר.

וכדי שתהיה לאדם סיבה, למה לא לאהוב איזה דבר, לשם כך האדם צריך להסתכל על הרע שיש בחברו. כי האדם לא יכול, גם לראות רק את הטוב שבדבר, וגם לחוש כלפיו שנאה. וכדי שהאדם ישנא איזה משהו, לשם כך בוודאות האדם צריך להסתכל על דבר רע ועל חסרון כלשהו, שיש בדבר האחר, שאותו הוא לא אוהב.

וכאשר האדם לא אוהב את מי ששונה ממנו, וכאשר האדם שונא את מי ששונה ממנו, הרי שלשם כך, הוא מחפש כל מיני דברים רעים בחברו, והוא מסתכל על החסרונות שיש בחברו, ועל ידי זה הוא שונא אותו.

אבל, כל הדברים שיש בעולם, כולם יש בהם חסרון. ואין אפילו דבר אחד בעולם, שלא יהיה בו חיסרון. משום, שכל דבר, לעולם הוא יהיה חסר, את כל שאר הדברים שהוא לא. ולא משנה לאיזה כיוון ילך האדם, הוא תמיד לא יוכל ללכת לכל שאר הכיוונים בו זמנית. וכל הדברים שיש בעולם, יש בהם חסרון כלשהו.

ומצד שני, כל הדברים שבעולם, יש בהם גם שלמות כלשהי וגם טוב כלשהו. כי בכל הדברים שיש בעולם, בכולם יש את המהות ואת השלמות, של הדבר השלם שהם חלק ממנו. ולאדם יש בחירה חופשית לבחור, האם הוא מסתכל על השלמות שיש בכל דבר, או על החסרונות שיש בכל דבר.

וגם מי ששונא אנשים אחרים ששונים ממנו, גם כאן יש המון דרגות שונות של שנאה. כי יש מי שהוא רק לא מעריך את חברו. ויש מי שהוא מעריך את חברו, אבל מעריך אותו בעוצמה כלשהי. ויש מי שהוא מרגיש בוז וחוסר הערכה כלפי חברו. וכיו"ב יש לאדם עוצמות שונות של רגשות שונים, ביחס לדברים שונים.

ומי שהוא נגוע בשנאת זרים, גם הוא לא שונא את כולם באותה העוצמה. וגם כאשר האדם שונא את מה ששונה ממנו, הרי שהאדם שונא בעוצמות שונות את הדברים השונים ששונים ממנו. והאדם לא שונא באותה העוצמה את כל הדברים השונים, ששונים ממנו. ומדוע?

משום שהשנאה של האדם לדבר והעוצמה שלה, היא תלויה, בעד כמה רע האדם רואה בדבר השני. וכאשר האדם מסתכל על הדבר ששונה ממנו, מאחר שבתוך תוכו הוא יודע שבאמת הכל אחד וששום דבר לא באמת שונה משום דבר אחר, על ידי זה השנאה של האדם לדבר האחר, מתאזנת ומתמתנת.

ומי שלא אוהב את אלו ששונים ממנו, הרי שלשם כך הוא צריך למצוא בהם משהו רע וחסרון כלשהו. ומאחר שאין שום אדם ושום דבר בעולם שהוא מושלם, ממילא מי שמרגיש חוסר אהבה כלפי האחר, הרי שבוודאות שהוא מרגיש חוסר אהבה גם כלפי עצמו.

כי חוסר הכבוד של האדם לחברו, נובע מכך שהוא בוחר להסתכל על החיסרון של חברו. ומי שרואה חסרון כלשהו בחברו, בוודאות שהוא רואה חסרון כלשהו גם בעצמו. כי כל דבר ודבר שיש בעולם, בכל דבר יש חסרון כלשהו. ומי שלא מקבל את חברו, הוא לא מקבל גם לא את עצמו.

ומאחר שלכל אדם יש חסרונות, לכן כדי שהאדם יאהב את עצמו בשלמות, לשם כך הוא חייב למצוא בעצמו את הטוב בשלמות. וכל זמן שהאדם עוד לא הבין ועוד לא מצא את הטוב שיש בו בשלמות, הרי שהוא עדיין לא אוהב את עצמו בשלמות.

וכדי שהאדם ימצא את הטוב שיש בו בשלמות, לשם כך האדם צריך להסתכל על השלמות שיש בכל דבר. כי אין שלמות יחסית. כי...