מהי גאווה ומהי ענווה לפי אליעד כהן?

גאווה וענווה הן שתי מידות מנוגדות, אך שתיהן יכולות להיות בעלות ערך או נזק בהתאם לאופן שבו האדם משתמש בהן. אליעד כהן מסביר באופן מפורט ומעמיק את המשמעות של שני המושגים, כולל מגוון רחב של דוגמאות והסברים.

מהי גאווה?

גאווה, לפי אליעד כהן, היא תחושת הערך העצמי שיש לאדם כאשר הוא תופס את עצמו כבעל חשיבות מיוחדת. הגאווה נובעת מכך שהאדם חושב שהוא ראוי לתשומת לב, הערכה או כבוד מצד אחרים או מצד עצמו. גאווה זו יכולה להיות בריאה כאשר היא משרתת את האדם בתוך המשחק של החיים, אך היא בעייתית כאשר האדם מאמין שתחושת הערך הזאת היא מוחלטת ואמיתית.

אליעד מסביר זאת באמצעות דוגמה: אם אדם מתמנה למלא מקום ראש הממשלה, הוא מתחיל להרגיש כמו ראש הממשלה בעצמו, ומתנהג בהתאם. עם הזמן הוא שוכח שהוא רק ממלא מקום זמני. כאשר האדם מאמין לתדמית השקרית הזאת, הוא מתנתק מהאמת, והופך לגאוותן שלא מודע למגבלותיו האמיתיות.

מהי ענווה פסולה?

אליעד כהן מסביר שגם ענווה יכולה להיות פסולה, כאשר היא לא אותנטית. לדוגמה, כשאדם טוען שאין לו שום ערך, אבל בעצם מתגאה בעובדה שיש לו ענווה. אליעד מסביר שענווה כזו איננה אותנטית, והיא רק עוד צורה של גאווה מוסתרת. האדם מתפאר בכך שהוא חסר אגו, אך בפועל הוא גאה מאוד בחוסר האגו שלו.

הדוגמה שנותן אליעד היא כאשר מישהו נשאל האם הוא יכול להיות מאושר באופן מוחלט ותמידי, ואותו אדם עונה שלא, כי הוא לא מסוגל לכך. לטענתו, זאת ענווה מזויפת - האדם לא באמת מודה במגבלותיו, אלא מתגאה בכך שהוא מספיק "מציאותי" או "ריאלי" כדי להכיר בגבולות שלו.

מהי ענווה אמיתית לפי אליעד?

ענווה אמיתית, לפי אליעד, היא ההכרה המוחלטת והכנה באמת - היכולת לראות את המציאות כפי שהיא, בלי לנסות לייפות או לשקר. ענווה אמיתית איננה אומרת "אני חסר ערך", אלא פשוט מקבלת את העובדה שהאדם הוא חלק ממציאות גדולה יותר, שהרצון שלו איננו באמת שלו, והקיום שלו איננו עצמאי ונפרד מהמציאות כולה.

אליעד מתאר זאת במושגים של רבי נחמן מברסלב, שמדבר על ההתבודדות כתרגול בו האדם מברר מה באמת מחויב ומה אפשרי. בסוף התהליך, האדם מגלה שאין לו שום קיום עצמאי, אלא הוא בעצם "כלום". ההבנה הזאת איננה מדכאת, אלא דווקא מביאה לשחרור ולאושר אמיתי. האדם מוותר על הרצון להיות מיוחד ומבין שהכל בא מהמציאות עצמה.

מה הקשר בין גאווה לשיגעון גדלות?

אליעד מסביר ששיגעון גדלות הוא מצב קיצוני של גאווה. אדם הסובל משיגעון גדלות מאמין שהוא מסוגל לשלוט במציאות באופן מוחלט, כמו שהוא אלוהים. אך אם הוא אכן היה מאמין בכך באופן מוחלט, הוא לא היה נפגע מדבר, כי הרי "אלוהים" לא יכול להיפגע. אם האדם באמת מאמין שהוא האלוהים, אין אפשרות לפגוע בו, והוא לא יראה חסרונות בעצמו.

אלא שהמציאות היא שאנשים כאלה כן נפגעים, מפני שבפועל הם אינם יכולים לשלוט בכל דבר, והם חווים פגיעה כשמשהו מתנגש עם התדמית העצמית שלהם. זה גורם להם להכחיש חסרונות ולנסות להגן בכל מחיר על הדימוי העצמי שלהם, לעיתים על ידי יצירת סביבה מלאכותית שבה כולם מאשרים אחד לשני שהם "מושלמים".

מדוע הכבוד הוא סכנת נפשות?

אליעד מצטט את רבי נחמן שטוען שהכבוד הוא סכנת נפשות, מפני שכאשר מעניקים לאדם כבוד, הוא מתחיל להאמין לתדמית שיצרו עבורו. כאשר ילד, למשל, מקבל מחמאות מוגזמות, הוא עשוי לפתח תלות בזהות שהמחמאות יצרו, ומכאן הוא פוחד לאבד את הדימוי הזה. במצב כזה, האדם לא יכול להתמודד עם ביקורת או עם העובדה שהוא לא מושלם, מה שמוביל לסבל רב ולמלחמות אגו.

כיצד נכון להתמודד עם תחושת הגאווה?

אליעד ממליץ לבחון את תחושת הגאווה בכל פעם שהיא עולה, ולשאול...