כבוד עצמי, ערך עצמי, לבקש כבוד, לרצות שיכבדו אותך, ענווה פסולה, גאווה, פסיכולוגיה יהודית, פסיכולוגיה חילונית, פסיכולוגיה כללית, שבירת התאוות, עבודת האל לשם שמים, מתוך שלא לשמה בא לשמה
למה קשה לנו לבקש כבוד מאחרים?
אליעד כהן מסביר שישנם אנשים שמרגישים אי - נוחות גדולה כשהם צריכים לבקש כבוד מאחרים. מצב כזה יכול להיווצר במשפחה, במקום עבודה או בכל מקום שבו יש ציפייה טבעית שהאדם יקבל כבוד מאנשים סביבו, אך הם לא נותנים לו את הכבוד הזה באופן טבעי. דוגמה שאליעד נותן היא של אדם שהולך ברחוב ונופל לו שקל, אך לא נעים לו להתכופף ולהרים אותו, כי זה כאילו פוגע לו בגאווה - הוא מרגיש שאם הוא מתכופף בשביל שקל, זה משפיל אותו. הדבר דומה לכך שאדם לא מרגיש בנוח להגיד למישהו אחר שיכבד אותו, כי הוא חושב: "מה, אני צריך לבקש ממנו שיכבד אותי? מי הוא בכלל?". התחושה הזו של "למה שאני אבקש כבוד, אני מעל זה", אינה נובעת מענווה אלא מגאווה סמויה.
האם הרצון לכבוד מעיד על גאווה או על ענווה מזויפת?
אליעד מסביר בצורה מפורטת שהסיבה שלאדם קשה לבקש כבוד מאחרים היא לא בגלל שהוא באמת צנוע או שיש לו ענווה, אלא בדיוק להיפך - זו גאווה במסווה של ענווה. האדם אומר לעצמו: "מי הוא בכלל שאני אבקש ממנו כבוד?" כלומר, הוא מרגיש שבקשת הכבוד מורידה את ערכו ומקטינה אותו. אבל אם הוא היה באמת מעריך את עצמו כמו מיליונר, לדוגמה, לא הייתה לו שום בעיה להרים את השקל מהרצפה, כיוון שהיה ברור לו שהשקל הזה לא מגדיר אותו ולא מפחית מערכו.
הבעיה היא שהאדם שרוצה להיראות צנוע לא באמת מאמין בערכו העצמי, והוא מסתיר את חוסר ההערכה העצמית שלו על ידי כך שהוא כביכול "מעל" הצורך בכבוד. אבל בפועל הוא מפחד להודות שהוא כן רוצה כבוד. הוא מנסה להציג כלפי חוץ כאילו הוא לא צריך כבוד, כדי שאחרים יחשבו שהוא באמת אדם בעל ערך. בפועל, ככל שאדם פחות מבקש כבוד כי הוא מתבייש, זה מעיד דווקא על חוסר ביטחון וערך עצמי נמוך, לא על ענווה אמיתית.
מהי ענווה אמיתית לפי אליעד כהן?
אליעד מתייחס להסבר של רבי נחמן על מהי ענווה אמיתית. הוא אומר שרבי נחמן מלמד שהענווה האמיתית אינה כאשר האדם חושב שהוא כלום או שהוא מזלזל בעצמו, אלא כאשר הוא מסוגל לשבח את עצמו בלי שיתעורר אצלו רגש של גאווה. כלומר, אם אתה אומר "השולחן שחור", זה לא גורם לך לתחושת גאווה כי זו עובדה פשוטה עבורך. כך בדיוק אדם עם ענווה אמיתית יכול להעריך את עצמו באופן אובייקטיבי בלי להרגיש שהוא הופך לשחצן או מתגאה בעצמו. הענווה האמיתית אינה מתבטאת בזלזול עצמי, אלא ביכולת לראות את האמת ללא צורך ברגש מיוחד של התנשאות או הנמכה עצמית.
האם פסיכולוגיה יהודית באמת שונה מפסיכולוגיה חילונית?
אליעד מפרט גם לגבי ההבדלים בין פסיכולוגיה יהודית לבין פסיכולוגיה חילונית. לכאורה נראה שפסיכולוגיה חילונית מחזקת את האגו, ואילו הפסיכולוגיה היהודית מבטלת את האגו לטובת אלוהים. לפי התפיסה החילונית, האדם במרכז, עליו לחזק את העצמי שלו ולהשיג סיפוק אישי. לעומת זאת, בפסיכולוגיה היהודית, האדם אמור לכאורה לבטל את האגו ולהכפיף את רצונו לאלוהים. אך אליעד טוען שלמרות שזה נראה כך על פני השטח, בפועל שני סוגי הפסיכולוגיה דומים מאוד. מדוע? כי גם הדתי וגם החילוני עובדים בסופו של דבר את הרצונות האישיים שלהם.
גם כשהאדם הדתי אומר שהוא עובד את אלוהים, הוא למעשה עובד את הרצון הפנימי שלו - הרצון להגיע לגן עדן, להגיע לקדושה, להימנע מעונש או להרוויח משהו רוחני. במילים אחרות, האדם לעולם אינו מבטל את רצונו לטובת אלוהים באופן מוחלט, אלא תמיד פועל לפי האינטרסים והרצונות האישיים שלו, גם אם זה נעשה בצורה מוסווית. אליעד נותן דוגמה לכך שאדם דתי שחושב שהוא עובד את אלוהים "לשם שמיים", למעשה עדיין שואף לקבל תמורה כלשהי - כמו עולם הבא או קרבת אלוהים. אם הוא לא היה מקבל את התמורה הזאת, הוא כנראה לא היה עושה את המצוות באותה המסירות.
האם...
אליעד כהן מסביר שישנם אנשים שמרגישים אי - נוחות גדולה כשהם צריכים לבקש כבוד מאחרים. מצב כזה יכול להיווצר במשפחה, במקום עבודה או בכל מקום שבו יש ציפייה טבעית שהאדם יקבל כבוד מאנשים סביבו, אך הם לא נותנים לו את הכבוד הזה באופן טבעי. דוגמה שאליעד נותן היא של אדם שהולך ברחוב ונופל לו שקל, אך לא נעים לו להתכופף ולהרים אותו, כי זה כאילו פוגע לו בגאווה - הוא מרגיש שאם הוא מתכופף בשביל שקל, זה משפיל אותו. הדבר דומה לכך שאדם לא מרגיש בנוח להגיד למישהו אחר שיכבד אותו, כי הוא חושב: "מה, אני צריך לבקש ממנו שיכבד אותי? מי הוא בכלל?". התחושה הזו של "למה שאני אבקש כבוד, אני מעל זה", אינה נובעת מענווה אלא מגאווה סמויה.
האם הרצון לכבוד מעיד על גאווה או על ענווה מזויפת?
אליעד מסביר בצורה מפורטת שהסיבה שלאדם קשה לבקש כבוד מאחרים היא לא בגלל שהוא באמת צנוע או שיש לו ענווה, אלא בדיוק להיפך - זו גאווה במסווה של ענווה. האדם אומר לעצמו: "מי הוא בכלל שאני אבקש ממנו כבוד?" כלומר, הוא מרגיש שבקשת הכבוד מורידה את ערכו ומקטינה אותו. אבל אם הוא היה באמת מעריך את עצמו כמו מיליונר, לדוגמה, לא הייתה לו שום בעיה להרים את השקל מהרצפה, כיוון שהיה ברור לו שהשקל הזה לא מגדיר אותו ולא מפחית מערכו.
הבעיה היא שהאדם שרוצה להיראות צנוע לא באמת מאמין בערכו העצמי, והוא מסתיר את חוסר ההערכה העצמית שלו על ידי כך שהוא כביכול "מעל" הצורך בכבוד. אבל בפועל הוא מפחד להודות שהוא כן רוצה כבוד. הוא מנסה להציג כלפי חוץ כאילו הוא לא צריך כבוד, כדי שאחרים יחשבו שהוא באמת אדם בעל ערך. בפועל, ככל שאדם פחות מבקש כבוד כי הוא מתבייש, זה מעיד דווקא על חוסר ביטחון וערך עצמי נמוך, לא על ענווה אמיתית.
מהי ענווה אמיתית לפי אליעד כהן?
אליעד מתייחס להסבר של רבי נחמן על מהי ענווה אמיתית. הוא אומר שרבי נחמן מלמד שהענווה האמיתית אינה כאשר האדם חושב שהוא כלום או שהוא מזלזל בעצמו, אלא כאשר הוא מסוגל לשבח את עצמו בלי שיתעורר אצלו רגש של גאווה. כלומר, אם אתה אומר "השולחן שחור", זה לא גורם לך לתחושת גאווה כי זו עובדה פשוטה עבורך. כך בדיוק אדם עם ענווה אמיתית יכול להעריך את עצמו באופן אובייקטיבי בלי להרגיש שהוא הופך לשחצן או מתגאה בעצמו. הענווה האמיתית אינה מתבטאת בזלזול עצמי, אלא ביכולת לראות את האמת ללא צורך ברגש מיוחד של התנשאות או הנמכה עצמית.
האם פסיכולוגיה יהודית באמת שונה מפסיכולוגיה חילונית?
אליעד מפרט גם לגבי ההבדלים בין פסיכולוגיה יהודית לבין פסיכולוגיה חילונית. לכאורה נראה שפסיכולוגיה חילונית מחזקת את האגו, ואילו הפסיכולוגיה היהודית מבטלת את האגו לטובת אלוהים. לפי התפיסה החילונית, האדם במרכז, עליו לחזק את העצמי שלו ולהשיג סיפוק אישי. לעומת זאת, בפסיכולוגיה היהודית, האדם אמור לכאורה לבטל את האגו ולהכפיף את רצונו לאלוהים. אך אליעד טוען שלמרות שזה נראה כך על פני השטח, בפועל שני סוגי הפסיכולוגיה דומים מאוד. מדוע? כי גם הדתי וגם החילוני עובדים בסופו של דבר את הרצונות האישיים שלהם.
גם כשהאדם הדתי אומר שהוא עובד את אלוהים, הוא למעשה עובד את הרצון הפנימי שלו - הרצון להגיע לגן עדן, להגיע לקדושה, להימנע מעונש או להרוויח משהו רוחני. במילים אחרות, האדם לעולם אינו מבטל את רצונו לטובת אלוהים באופן מוחלט, אלא תמיד פועל לפי האינטרסים והרצונות האישיים שלו, גם אם זה נעשה בצורה מוסווית. אליעד נותן דוגמה לכך שאדם דתי שחושב שהוא עובד את אלוהים "לשם שמיים", למעשה עדיין שואף לקבל תמורה כלשהי - כמו עולם הבא או קרבת אלוהים. אם הוא לא היה מקבל את התמורה הזאת, הוא כנראה לא היה עושה את המצוות באותה המסירות.
האם...
- מהו ערך עצמי?
- איך מתמודדים עם גאווה?
- האם ענווה היא תמיד חיובית?
- מה ההבדל בין פסיכולוגיה יהודית לחילונית?
- איך להשתחרר מהרצון לקבל כבוד?
מהי הדרך להתמודד עם רצון לכבוד ובקשה לכבוד?
ההרצאה עוסקת בנושאים שונים הקשורים לכבוד עצמי, ערך עצמי, ותחושות הקשורות לבקשה ולקבלת כבוד. אליעד פותח את הנושא בשיחה על חוסר נוחות בבקשה לכבוד. הוא מציין שזו תחושה נפוצה כאשר אדם מוצא את עצמו בסיטואציה שבה הוא מבקש ממישהו שיכבד אותו, במיוחד כאשר מדובר במצבים משפחתיים או מקצועיים, והוא לא מקבל את הכבוד שהוא מרגיש שמגיע לו.
הדבר הזה לעיתים יכול להרגיש לא נעים, כיוון שבקשה לכבוד עשויה להתפרש על ידי אחרים כבעייתית, אפילו כמו סוג של חיזור אחרי תשומת לב. אליעד מסביר זאת באמצעות דוגמה של אדם שמוצא שקל ברחוב ומרגיש לא נעים להתכופף ולהרים אותו. השאלה כאן היא האם הוא באמת צריך את השקל, או שמא מדובר בעניין של גאווה או תחושת זלזול בעצמו.
האם הכבוד באמת נוגע לאגו שלנו?
אליעד מפרט כיצד תחושות אלו נובעות לא מתוך ענווה אלא מתוך גאווה. הוא טוען כי מי שמרגיש לא נעים לבקש כבוד בעצם משדר את תחושת הגאווה שלו, שלפיה הוא לא צריך לבקש כבוד, כי הוא כבר שווה. לדברי אליעד, אמנם יש אנשים שיכולים לחשוב כי ככל שהם מבקשים פחות כבוד, כך הם מצביעים על כך שהם באמת שווים, אך הדבר בסופו של דבר תלוי איך אנו רואים את עצמנו וכיצד אנו מבינים את הערך העצמי שלנו.
מהי הענווה האמיתית?
אליעד עובר להסביר את הרעיון של ענווה אמיתית. הוא מציין את דברי רבי נחמן, לפיהם ענווה אמיתית היא לא משהו שמישהו משדר כלפי חוץ, אלא משהו פנימי שמקורו באי - תלות ברצון החיצוני, כלומר, היכולת להסתמך על עצמך בלי תחושת גאווה. למשל, אם אדם לא יכול להסתמך על עצמו מבלי שיהיה לו תמריץ חיצוני, הוא עדיין לא נמצא בענווה האמיתית. אליעד טוען כי ענווה אמיתית באה מתוך הבנה פנימית, ולא מתוך ניסיון לכפות על עצמך ענווה חיצונית.
הבדלים בין פסיכולוגיה יהודית לפסיכולוגיה חילונית
אליעד פונה להבחנה בין פסיכולוגיה יהודית לפסיכולוגיה חילונית. הוא מציין כי בעוד שבפסיכולוגיה חילונית ישנה התמקדות בהעצמת האגו והישות האישית, פסיכולוגיה יהודית פועלת בכיוון של ביטול האגו לטובת עבודת ה'. הוא מסביר כי בפסיכולוגיה חילונית אנשים נדרשים לשיפור עצמי מתוך תחושת הכרח כדי להתמודד עם העולם, בעוד שבפסיכולוגיה יהודית כל ההתפתחות היא מתוך ההכרה בבריאה ובאלוהים. אליעד טוען כי כל אדם, אם הוא חילוני או דתי, בסופו של דבר מקבל את הכוח להחליט על רצונותיו, בין אם מדובר על כבוד ובין אם מדובר...
ההרצאה עוסקת בנושאים שונים הקשורים לכבוד עצמי, ערך עצמי, ותחושות הקשורות לבקשה ולקבלת כבוד. אליעד פותח את הנושא בשיחה על חוסר נוחות בבקשה לכבוד. הוא מציין שזו תחושה נפוצה כאשר אדם מוצא את עצמו בסיטואציה שבה הוא מבקש ממישהו שיכבד אותו, במיוחד כאשר מדובר במצבים משפחתיים או מקצועיים, והוא לא מקבל את הכבוד שהוא מרגיש שמגיע לו.
הדבר הזה לעיתים יכול להרגיש לא נעים, כיוון שבקשה לכבוד עשויה להתפרש על ידי אחרים כבעייתית, אפילו כמו סוג של חיזור אחרי תשומת לב. אליעד מסביר זאת באמצעות דוגמה של אדם שמוצא שקל ברחוב ומרגיש לא נעים להתכופף ולהרים אותו. השאלה כאן היא האם הוא באמת צריך את השקל, או שמא מדובר בעניין של גאווה או תחושת זלזול בעצמו.
האם הכבוד באמת נוגע לאגו שלנו?
אליעד מפרט כיצד תחושות אלו נובעות לא מתוך ענווה אלא מתוך גאווה. הוא טוען כי מי שמרגיש לא נעים לבקש כבוד בעצם משדר את תחושת הגאווה שלו, שלפיה הוא לא צריך לבקש כבוד, כי הוא כבר שווה. לדברי אליעד, אמנם יש אנשים שיכולים לחשוב כי ככל שהם מבקשים פחות כבוד, כך הם מצביעים על כך שהם באמת שווים, אך הדבר בסופו של דבר תלוי איך אנו רואים את עצמנו וכיצד אנו מבינים את הערך העצמי שלנו.
מהי הענווה האמיתית?
אליעד עובר להסביר את הרעיון של ענווה אמיתית. הוא מציין את דברי רבי נחמן, לפיהם ענווה אמיתית היא לא משהו שמישהו משדר כלפי חוץ, אלא משהו פנימי שמקורו באי - תלות ברצון החיצוני, כלומר, היכולת להסתמך על עצמך בלי תחושת גאווה. למשל, אם אדם לא יכול להסתמך על עצמו מבלי שיהיה לו תמריץ חיצוני, הוא עדיין לא נמצא בענווה האמיתית. אליעד טוען כי ענווה אמיתית באה מתוך הבנה פנימית, ולא מתוך ניסיון לכפות על עצמך ענווה חיצונית.
הבדלים בין פסיכולוגיה יהודית לפסיכולוגיה חילונית
אליעד פונה להבחנה בין פסיכולוגיה יהודית לפסיכולוגיה חילונית. הוא מציין כי בעוד שבפסיכולוגיה חילונית ישנה התמקדות בהעצמת האגו והישות האישית, פסיכולוגיה יהודית פועלת בכיוון של ביטול האגו לטובת עבודת ה'. הוא מסביר כי בפסיכולוגיה חילונית אנשים נדרשים לשיפור עצמי מתוך תחושת הכרח כדי להתמודד עם העולם, בעוד שבפסיכולוגיה יהודית כל ההתפתחות היא מתוך ההכרה בבריאה ובאלוהים. אליעד טוען כי כל אדם, אם הוא חילוני או דתי, בסופו של דבר מקבל את הכוח להחליט על רצונותיו, בין אם מדובר על כבוד ובין אם מדובר...
- מהי ענווה אמיתית?
- הבדלים בין פסיכולוגיה יהודית לפסיכולוגיה חילונית?
- כיצד להתמודד עם רצון לכבוד?
- האם תהליך עבודת ה' הוא באמת לשם שמיים?
- מהו כבוד עצמי?
050-3331-331