למה אני רוצה שיאהבו אותי? למה אני לא אוהב את עצמי? מתי תינוק מתחיל לרצות שיאהבו אותו? איך לאהוב את עצמי? להאשים את ההורים, מה היתרונות בחוסר אהבה עצמית? האם עדיף לאהוב את עצמי? שטיפת מוח חברתית לחוסר אהבה עצמית
למה אני רוצה שיאהבו אותי? מה גורם לתלות באהבה חיצונית?
בהרצאה זו, אליעד כהן עוסק בשאלה המרכזית של למה אנשים כל כך רוצים שיאהבו אותם. רבים סובלים מהצורך הזה, עד כדי כך שזה הופך למקור לסבל, דיכאון ולעיתים אף רצון להתאבדות. אנשים שואפים לאהבה מהסביבה הקרובה, מההורים, מהחברים או אפילו ממעריצים, ומרגישים רע כשזה לא מתממש. אליעד מציע שהבעיה נעוצה בשטיפת מוח חברתית שמתרחשת מאז הילדות, אשר מלמדת אותנו את הערך של אהבה חיצונית וההשלכות של חוסר אהבה.
מה גורם לרצון הזה לאהבה?
תינוקות לא מבקשים להיות אהובים, אלא רק רוצים לשרוד ולהרגיש בטוחים. אולם, עם הזמן, התינוקות לומדים שהאהבה מחברת אותם לתשומת לב, הכרה והישגים. כאשר הילד גדל, הוא מתחיל להבין שההכרה והאהבה קשורים הישגיו, הצלחותיו ומצבו החברתי. התפיסה הזו מחלחלת ומרקיעה שורשים בתודעה, והאדם מתחיל לרצות שיאהבו אותו על מנת להרגיש טוב עם עצמו.
שטיפת מוח חברתית
ההורים, החברה והתרבות תורמים להתפתחות הרצון הזה לאהבה. כל הישג קטן בחיים מתוגמל באהבה או בהכרה. לדוגמה, ילד שמצליח בלימודים או מתנהג טוב, מקבל תגובות חיוביות, "אוהבים אותך" או "כל הכבוד". הילד מתחיל לקשר את הערך העצמי שלו לאהבה שהוא מקבל. בהמשך, החברה המודרנית מחזקת את הדינמיקה הזאת, כשהיא משדרת את המסר שאהבה היא פונקציה של הצלחה חיצונית: אם תרכוש רכב יוקרתי, תתלבש יפה או תצליח במערכת יחסים, אז יאהבו אותך יותר.
ההשלכות של הצורך להיות אהוב
הרצון להיות אהוב יכול להוביל לאדם לעשייה מתמדת כדי לקבל אישורים מאחרים. כאשר לא מקבלים את האהבה או ההכרה החיצונית, אדם עשוי להרגיש תסכול, דיכאון, ואף מיאוס מעצמו. למשל, אנשים מפורסמים אשר נהנים מהערצה ציבורית, אך ברגע שההערצה פוחתת או נעלמת, הם חווים משבר נפשי קשה. כך נוצר מעגל שבו הערך העצמי תלוי תמיד באהבה או בהכרה שמגיעה מאחרים.
האם ההורים והחברה אשמים?
ישנו פיתוי להאשים את ההורים או החברה בתהליך זה של שטיפת מוח. אך למעשה, יש לזה צדדים חיוביים. הרצון לאהבה גולל את האדם להתאמץ, ללמוד ולהתפתח. זהו מנגנון הישרדותי שהתפתח עם השנים. אם אדם לא היה משקיע בללמוד או לפתח כישורים כדי לקבל אהבה, הוא היה עלול להישאר מאחור או לא להתפתח כראוי. הרצון לקבל אהבה בעצם עוזר לנו לשרוד ולהתקדם בחיים.
איך למצוא את האיזון?
הפתרון לא טמון בשנאה כלפי אלה שלימדו אותנו לרצות אהבה, אלא בהבנת הצורך בטיפול נכון ברצון הזה. צריך להבין את מקור הצורך הזה ולהכיר בכך שיש מקום לחיות עם תחושת ערך פנימית שמספיקה גם אם לא תמיד מקבלים אהבה חיצונית. יש לאזן בין הרצון לאהבה לבין היכולת להבין שזה לא המפתח לאושר או להצלחה.
מה חשוב לזכור?
הצורך באהבה הוא טבעי, אך הוא יכול גם להוביל לסבל. אנחנו חיים בעולם שבו הערך שלנו נתפס על פי דעותיהם של אחרים. עם זאת, עלינו ללמוד לחיות עם הרצון הזה ולמזג אותו עם היכולת להבין את עוצמתנו הפנימית, שהיא לא תלויה בהכרה חיצונית.
בהרצאה זו, אליעד כהן עוסק בשאלה המרכזית של למה אנשים כל כך רוצים שיאהבו אותם. רבים סובלים מהצורך הזה, עד כדי כך שזה הופך למקור לסבל, דיכאון ולעיתים אף רצון להתאבדות. אנשים שואפים לאהבה מהסביבה הקרובה, מההורים, מהחברים או אפילו ממעריצים, ומרגישים רע כשזה לא מתממש. אליעד מציע שהבעיה נעוצה בשטיפת מוח חברתית שמתרחשת מאז הילדות, אשר מלמדת אותנו את הערך של אהבה חיצונית וההשלכות של חוסר אהבה.
מה גורם לרצון הזה לאהבה?
תינוקות לא מבקשים להיות אהובים, אלא רק רוצים לשרוד ולהרגיש בטוחים. אולם, עם הזמן, התינוקות לומדים שהאהבה מחברת אותם לתשומת לב, הכרה והישגים. כאשר הילד גדל, הוא מתחיל להבין שההכרה והאהבה קשורים הישגיו, הצלחותיו ומצבו החברתי. התפיסה הזו מחלחלת ומרקיעה שורשים בתודעה, והאדם מתחיל לרצות שיאהבו אותו על מנת להרגיש טוב עם עצמו.
שטיפת מוח חברתית
ההורים, החברה והתרבות תורמים להתפתחות הרצון הזה לאהבה. כל הישג קטן בחיים מתוגמל באהבה או בהכרה. לדוגמה, ילד שמצליח בלימודים או מתנהג טוב, מקבל תגובות חיוביות, "אוהבים אותך" או "כל הכבוד". הילד מתחיל לקשר את הערך העצמי שלו לאהבה שהוא מקבל. בהמשך, החברה המודרנית מחזקת את הדינמיקה הזאת, כשהיא משדרת את המסר שאהבה היא פונקציה של הצלחה חיצונית: אם תרכוש רכב יוקרתי, תתלבש יפה או תצליח במערכת יחסים, אז יאהבו אותך יותר.
ההשלכות של הצורך להיות אהוב
הרצון להיות אהוב יכול להוביל לאדם לעשייה מתמדת כדי לקבל אישורים מאחרים. כאשר לא מקבלים את האהבה או ההכרה החיצונית, אדם עשוי להרגיש תסכול, דיכאון, ואף מיאוס מעצמו. למשל, אנשים מפורסמים אשר נהנים מהערצה ציבורית, אך ברגע שההערצה פוחתת או נעלמת, הם חווים משבר נפשי קשה. כך נוצר מעגל שבו הערך העצמי תלוי תמיד באהבה או בהכרה שמגיעה מאחרים.
האם ההורים והחברה אשמים?
ישנו פיתוי להאשים את ההורים או החברה בתהליך זה של שטיפת מוח. אך למעשה, יש לזה צדדים חיוביים. הרצון לאהבה גולל את האדם להתאמץ, ללמוד ולהתפתח. זהו מנגנון הישרדותי שהתפתח עם השנים. אם אדם לא היה משקיע בללמוד או לפתח כישורים כדי לקבל אהבה, הוא היה עלול להישאר מאחור או לא להתפתח כראוי. הרצון לקבל אהבה בעצם עוזר לנו לשרוד ולהתקדם בחיים.
איך למצוא את האיזון?
הפתרון לא טמון בשנאה כלפי אלה שלימדו אותנו לרצות אהבה, אלא בהבנת הצורך בטיפול נכון ברצון הזה. צריך להבין את מקור הצורך הזה ולהכיר בכך שיש מקום לחיות עם תחושת ערך פנימית שמספיקה גם אם לא תמיד מקבלים אהבה חיצונית. יש לאזן בין הרצון לאהבה לבין היכולת להבין שזה לא המפתח לאושר או להצלחה.
מה חשוב לזכור?
הצורך באהבה הוא טבעי, אך הוא יכול גם להוביל לסבל. אנחנו חיים בעולם שבו הערך שלנו נתפס על פי דעותיהם של אחרים. עם זאת, עלינו ללמוד לחיות עם הרצון הזה ולמזג אותו עם היכולת להבין את עוצמתנו הפנימית, שהיא לא תלויה בהכרה חיצונית.
- איך להתמודד עם פחד מנטישה וחוסר אהבה
- האם אפשר להפסיק לחפש אישורים מהסביבה?
- איך לפתח תחושת ערך עצמי ללא תלות באחרים
- כיצד להבחין בין אהבה חיצונית לבין ביטחון פנימי
למה אנשים כל כך רוצים שיאהבו אותם?
הנושא מתחיל מהשאלה המפורסמת: "למה אני רוצה שיאהבו אותי?". אנשים רבים חווים סבל מכך שהם כל הזמן רוצים שיאהבו אותם. הם רוצים שהשכנים יאהבו אותם, שהחברים יאהבו אותם, שההורים יאהבו אותם, שחבר או חברה יאהבו אותם. יש אף כאלה שרוצים להיות מפורסמים רק כדי שיאהבו אותם. הבעיה מתעוררת כשלא אוהבים אותך או לא אוהבים אותך מספיק, ואז עלול להיגרם סבל רב, עד כדי מקרים של דיכאון עמוק או רצון להתאבד. פעמים רבות אנשים מרגישים שלא מספיק אוהבים אותם, אם זה בבית הספר (חרם), בעבודה (לא מחייכים אליהם), או במעגל המשפחתי והחברתי.
מה קורה כשלא אוהבים אותנו?
כשאדם מרגיש שלא אוהבים אותו או לא מעריכים אותו מספיק, הוא עלול לסבול מאוד. לדוגמה, היו אנשים מפורסמים שהרגישו אהובים על ידי רבים, אך ברגע שההערצה פחתה או נעלמה, הם חוו משבר נפשי קשה. הרצון המופרז שיאהבו אותנו עשוי להשפיע לרעה על תחומים רבים בחיים, ולגרום לתחושת חיסרון מתמדת.
מהי "שטיפת המוח" שמעצימה את הרצון באהבה?
אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים כל כך רוצים שיאהבו אותם, היא חינוך או "שטיפת מוח" שעוברים מגיל צעיר. תינוק שנולד לא מבקש שיגידו לו "כל הכבוד" או שישבחו אותו, הוא פשוט רוצה לאכול ולהיות בטמפרטורה נעימה. רק כשאדם גדל, הוא לומד בהדרגה לרצות שיאהבו אותו. הסביבה משדרת כל הזמן שהאהבה חשובה:
איך ממשיכים לחפש אהבה גם בחיים הבוגרים?
האדם שגדל לתוך תפיסה כזו מנסה להשיג אהבה בכל מקום: מההורים, מהמשפחה, מהחברים, מהחברה או החבר, ועוד. כשהוא מצליח להשיג אהבה, הוא מרגיש טוב, וכשהוא נכשל או כשמופיעה תחושה שלא אוהבים אותו מספיק, הוא מרגיש רע. כך נוצרת דינמיקה תמידית של מרדף אחרי אהבה והערכה מבחוץ.
האם ההורים והחברה אשמים במצב?
יש מי שעלול לחשוב שעליו לכעוס על הוריו או על החברה ש"גרמו" לו לרצות אהבה בצורה מוגזמת. אבל חשוב לזכור שלימדו אותך לרצות אהבה גם כדי שתשרוד, תתפתח ותלמד דברים חדשים. הרצון להשיג אהבה דוחף אנשים להתאמץ, לרכוש כישורים ולהתקדם בחיים. אם הילד לא היה אכפת לו בכלל מאהבה, ייתכן שהוא לא היה לומד לדבר כראוי, לא היה לומד להתנהל בחברה, ואולי גם לא היה נזהר מסכנות בסיסיות.
איך מוצאים איזון ברצון לאהבה?
אין צורך להגיע לקיצוניות של שנאה כלפי הסביבה או רצון לבטל לגמרי את הצורך באהבה. מצד אחד, הרצון לאהבה הוא טבעי ומניע להתפתחות חיובית. מצד שני, אפשר ללמוד להכיל בתוכנו גם נקודת מבט "כמו של תינוק" - נקודת מבט שבה לא ממש אכפת לנו אם אוהבים אותנו או לא, בלי שנצטרך לשכנע את עצמנו באופן מאולץ.
נקודת האיזון היא להכיר בכך שאכן עברנו "שטיפת מוח" שגורמת לנו להאמין שאנחנו זקוקים לאהבה כל הזמן, אך במקביל להבין שלא חייבים לסבול אם לא אוהבים אותנו, ושאפשר לחיות גם מתוך תחושת ערך פנימית שאינה תלויה באהבה חיצונית.
מה חשוב לזכור?
עובדתית, האדם מרוויח הרבה מהצורך שלו באהבה, כמו למידה והתפתחות אישית, אך גם עלול לסבול מאוד כשהאהבה הזו לא מתקבלת במידה הרצויה לו. המפתח הוא לפתח יכולת להכיל בתוכנו גם את הרצון לאהבה - שמניע אותנו לפעולות חיוביות, וגם את החופש הנפשי - שלא להתרסק בכל פעם שלא אוהבים אותנו כפי שרצינו.
הנושא מתחיל מהשאלה המפורסמת: "למה אני רוצה שיאהבו אותי?". אנשים רבים חווים סבל מכך שהם כל הזמן רוצים שיאהבו אותם. הם רוצים שהשכנים יאהבו אותם, שהחברים יאהבו אותם, שההורים יאהבו אותם, שחבר או חברה יאהבו אותם. יש אף כאלה שרוצים להיות מפורסמים רק כדי שיאהבו אותם. הבעיה מתעוררת כשלא אוהבים אותך או לא אוהבים אותך מספיק, ואז עלול להיגרם סבל רב, עד כדי מקרים של דיכאון עמוק או רצון להתאבד. פעמים רבות אנשים מרגישים שלא מספיק אוהבים אותם, אם זה בבית הספר (חרם), בעבודה (לא מחייכים אליהם), או במעגל המשפחתי והחברתי.
מה קורה כשלא אוהבים אותנו?
כשאדם מרגיש שלא אוהבים אותו או לא מעריכים אותו מספיק, הוא עלול לסבול מאוד. לדוגמה, היו אנשים מפורסמים שהרגישו אהובים על ידי רבים, אך ברגע שההערצה פחתה או נעלמה, הם חוו משבר נפשי קשה. הרצון המופרז שיאהבו אותנו עשוי להשפיע לרעה על תחומים רבים בחיים, ולגרום לתחושת חיסרון מתמדת.
מהי "שטיפת המוח" שמעצימה את הרצון באהבה?
אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים כל כך רוצים שיאהבו אותם, היא חינוך או "שטיפת מוח" שעוברים מגיל צעיר. תינוק שנולד לא מבקש שיגידו לו "כל הכבוד" או שישבחו אותו, הוא פשוט רוצה לאכול ולהיות בטמפרטורה נעימה. רק כשאדם גדל, הוא לומד בהדרגה לרצות שיאהבו אותו. הסביבה משדרת כל הזמן שהאהבה חשובה:
- "אם הצלחת, אנחנו אוהבים אותך ומוחאים לך כפיים."
- "כדאי לך להתלבש יפה כדי שיראו כמה אתה נראה טוב."
- "אם תהיה ילד טוב, נאהב אותך וניתן לך את מה שאתה רוצה."
- "אם תצליח בלימודים או בקריירה, נאהב אותך יותר."
איך ממשיכים לחפש אהבה גם בחיים הבוגרים?
האדם שגדל לתוך תפיסה כזו מנסה להשיג אהבה בכל מקום: מההורים, מהמשפחה, מהחברים, מהחברה או החבר, ועוד. כשהוא מצליח להשיג אהבה, הוא מרגיש טוב, וכשהוא נכשל או כשמופיעה תחושה שלא אוהבים אותו מספיק, הוא מרגיש רע. כך נוצרת דינמיקה תמידית של מרדף אחרי אהבה והערכה מבחוץ.
האם ההורים והחברה אשמים במצב?
יש מי שעלול לחשוב שעליו לכעוס על הוריו או על החברה ש"גרמו" לו לרצות אהבה בצורה מוגזמת. אבל חשוב לזכור שלימדו אותך לרצות אהבה גם כדי שתשרוד, תתפתח ותלמד דברים חדשים. הרצון להשיג אהבה דוחף אנשים להתאמץ, לרכוש כישורים ולהתקדם בחיים. אם הילד לא היה אכפת לו בכלל מאהבה, ייתכן שהוא לא היה לומד לדבר כראוי, לא היה לומד להתנהל בחברה, ואולי גם לא היה נזהר מסכנות בסיסיות.
איך מוצאים איזון ברצון לאהבה?
אין צורך להגיע לקיצוניות של שנאה כלפי הסביבה או רצון לבטל לגמרי את הצורך באהבה. מצד אחד, הרצון לאהבה הוא טבעי ומניע להתפתחות חיובית. מצד שני, אפשר ללמוד להכיל בתוכנו גם נקודת מבט "כמו של תינוק" - נקודת מבט שבה לא ממש אכפת לנו אם אוהבים אותנו או לא, בלי שנצטרך לשכנע את עצמנו באופן מאולץ.
נקודת האיזון היא להכיר בכך שאכן עברנו "שטיפת מוח" שגורמת לנו להאמין שאנחנו זקוקים לאהבה כל הזמן, אך במקביל להבין שלא חייבים לסבול אם לא אוהבים אותנו, ושאפשר לחיות גם מתוך תחושת ערך פנימית שאינה תלויה באהבה חיצונית.
מה חשוב לזכור?
עובדתית, האדם מרוויח הרבה מהצורך שלו באהבה, כמו למידה והתפתחות אישית, אך גם עלול לסבול מאוד כשהאהבה הזו לא מתקבלת במידה הרצויה לו. המפתח הוא לפתח יכולת להכיל בתוכנו גם את הרצון לאהבה - שמניע אותנו לפעולות חיוביות, וגם את החופש הנפשי - שלא להתרסק בכל פעם שלא אוהבים אותנו כפי שרצינו.
- איך להתמודד עם פחד מנטישה וחוסר אהבה
- האם אפשר להפסיק לחפש אישורים מהסביבה
- איך לפתח תחושת ערך עצמי ללא תלות באחרים
- כיצד להבחין בין אהבה חיצונית לבין ביטחון פנימי
050-3331-331