וכאן נסביר איך בן אדם יכול לסלוח לעצמו על טעויות שהוא עושה ועל שטויות שהוא עושה ועל כך שהוא מבין שהוא מתנהג בטמטום. כי לבן אדם נורמאלי, יש מערכת של שיפוטיות עצמית, שהבן אדם שופט את עצמו לטוב ולרע. ולכל בן אדם יש מטרות וערכים. וכאשר בין אדם עושה פעולות שמקדמות אותו למטרות שלו, וכאשר בן אדם פועל בצורה שהוא חושב שהיא התנהגות חכמה, אז בן אדם מעריך את עצמו.

אבל כאשר בן אדם עושה טעות, או כאשר בן אדם פועל בדרך כלשהי, שהוא עצמו חושב שהוא מטומטם וטיפש. דהיינו, שהבן אדם פועל מתוך טמטום וטיפשות, אז בן אדם כועס על עצמו ומלקה את עצמו. וזה יכול לקרות בדברים הכי פשוטים של יום יום, כגון בן אדם שיש לו איזו התמכרות טיפשית שהבן אדם לא מצליח להתגבר עליה. או בן אדם שיש לו איזו מחשבה טורדנית או איזו התנהגות אובססיבית או איזו התמכרות כפייתית כלשהי שהוא מנסה להיפטר ממנה, אבל הבן אדם לא מצליח.

והבן אדם במערכת השיפוטיות העצמית שלו, הוא שופט את עצמו כאילו הוא מטומטם וטיפש, בגלל ההתנהגות הטיפשית שלו. שהוא עצמו מבין שהוא חושב כמו מטומטם ומתנהג כמו טיפש וכולי. והשאלה היא, איך בן אדם יכול לקבל את עצמו בלי תנאים ואיך לאהוב את עצמך בלי תנאים ואיך לא להאשים את עצמך בלי תנאים ואיך לא לכעוס על עצמך בלי תנאים וכולי?

ויש בזה המון היבטים, אבל כאן נסביר את נקודת המבט הבאה והיא, שמצד האמת, המחשבה שמשהו מסוים הוא חכם ומשהו אחר הוא טיפשי, זאת עצמה מחשבה טיפשית. כי מי שהוא עוד יותר חכם, הוא מבין שמצד האמת הוא לא באמת טיפש. כי מצד האמת מי שיש לו שכל ויחקור כל דבר עד הסוף, הוא לא באמת ידע שמשהו מסוים יותר טוב ויותר נכון ויותר חכם, ממשהו אחר.

ולכן המחשבה שאומרת לך, שאתה טיפש, היא עצמה טיפשית. דהיינו, למרות שהיא נכונה בכל מיני מובנים, דהיינו, למרות שהמחשבה שאומרת לך שאתה טיפש, למרות שהיא נכונה מנקודת מבט שאומרת שמה שאתה עושה זה טיפשי ושיותר חכם לעשות אחרת, הרי שמנקודת מבט מוחלטת, אי אפשר באמת להוכיח שמה שאתה עושה זה טיפשי. כי מנקודת מבט מוחלטת, הכל הגיוני...